כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
קרבן פסח
פסיה ברכה מילר   כתבת פעילה
אירועים; אקטואליה; ארץ ישראל; בית המקדש; חגים; יהדות; פנאי ותרבות;

 


מקורו של קרבן פסח


קרבן הפסח במקרא מופיע בשני הקשרים שונים: פסח מצרים ופסח דורות.


פסח מצרים הוא הפסח הראשון שהוקרב, הפסח אשר הוקרב ע"י בנ"י לפני צאתם מארץ מצרים. מקור המצווה הוא בציווי הקב"ה לבני ישראל, לקחת שה ולשחטו כעבור ארבע ימים, בי"ד ניסן: "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם... וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ[1]". בפסח זה, נהגו דינים מיוחדים: אכילה עם מצה ומרור, לצלותו באש, איסור לשבור עצם, ולסיימו עד הבוקר.


דיני קרבן זה באים להמחיש את התהליך הייחודי שעוברים בני ישראל, הנהפכים לעם. לא עוד עבדים: לא עוד אנשים הנאבקים בלא כוח מאגד: עם, קהילה אחת, חזקה ומאוחדת. בהקרבת השה ישנו אקט של העזה נגד המצריים: להקריב את השה, אלוהיהם, ולא זאת אלא עשות זאת בגאון, בגאווה, בידיעה עמוקה ופנימית כי הצדק בידם וכי הגיעה העת לשאת את ראשם ולומר: לא עוד! מהיום אנחנו עם, מאוחדים, הנאמנים לאחדות ה יתברך בעולם ולא לאלוהי השקר ולעבודה הזרה. אף דיני הקרבן הייחודיים באים להמחיש רעיון עצום זה, לומר- צלוהו באש, שיתאחד לאחד! פעלו כבני חורין, כמלכים, האוכלים בשרם על לחם וירק, אשר אינם נזקקים לשבר עצמות, וכן על זו הדרך. עם ישראל מצהיר על חירותו, מצהיר על אמונתו באלוהיו, צובע את משקוף דלתו בדם השה כדי להבהיר זאת לכל עובר- עובד ה' אני! וכך, באותו הליל, ליל מכת בכורות, יודע המלאך (הקב"ה) . לא יהרוג את בכור מי אשר מצהיר על יהדותו בגאון!


בהמשך אותה הפרשה, מצטווים אנו בפסח דורות. חז"ל מפרשים לנו כי חלק מהציוויים שניתנו שם- האכילה בחיפזון, מריחת הדם- נועדו אך לאותו הדור. אך ציווים אחרים נוגעים גם לדורות- שחיטה בין ערביים, האיסור להותיר עד הבוקר, האיסור לשבירת עצם , הציווי לאוכלו "על מצות ומרורים" וכו.


קרבן הפסח הוא אחד משתי המצוות העשה היחידות שעל ביטולן חייבים בכרת. מצוות העשה האחרת אשר על ביטולה חייבים כרת היא מילה, המגדירה את האדם כיהודי. ניתן לראות את הקשר בין שתי המצוות הנ"ל- הצהרת אחדות ויצירת העם והצהרת שייכות לעם ישראל, וממילא את החשיבות של שתיהן.


החשיבות של קרבן פסח מתבטאת גם באירועים שונים בתנ"ך, בעיקר כאות לחידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא. לאחר השנתיים הראשונות במדבר, לא הקריבו בנ"י קרבן פסח עד כניסתם לארץ ישראל, לאחר שכל הנולדים במדבר נימולו.


עוד תיאור רחב של עשיית הפסח מופיע בדברי הימים ל', בעת חזקיהו, כאשר חזרו בני ישראל לשמירת המצוות. מתואר שם כי הפסח נעשה בחודש השני, אך חז"ל מסבירים שמדובר בהוספת חודש אדר וספירת החודש החדש כחודש הראשון.


עוד פסח מתואר לנו בימי יאשיהו: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַה' אֱלֹהֵיכֶםכַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵלוּמַלְכֵי יְהוּדָה. כִּי, אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַה'בִּירוּשָׁלִָם"[2].. גם כאן, הקרבת הפסח מסמלת את חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא – הקרבן מוקרב במהלך טיהור הארץ מעבודת האלילים של יאשיהו.


 


מקור נוסף הוא בימי שיבת ציון , וכפי המובא בספר עזרא:" וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה, אֶת-הַפָּסַחבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּאֶחָדכֻּלָּם טְהוֹרִים; וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה, וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם. וַיֹּאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה, וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ-הָאָרֶץ, אֲלֵהֶםלִדְרֹשׁ, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, בְּשִׂמְחָה: כִּי שִׂמְּחָם ה', וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶםלְחַזֵּק יְדֵיהֶם, בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".. בני ישראל עוסקים בבניין המקדש, ומפסיקים על מנת לחגוג את הפסח בשמחה ובטוב לבב.


המחויבים בקרבן פסח


כל אדם מישראל המחויב במצוות מחויב בהקרבת קרבן פסח, ובכלל זה גברים, עבדים כנענים, נשים וילדים המסוגלים לאכול כזית. עוד לפני שחיטת הקרבן יש להתחלק לחבורות אשר יאכלוהו. חבורות המנויים יכולה להיות בכל גודל שירצו מנוייה (לכתחילה- עדיף שהקרבן לא ייאכל על ידי אדם אחד בלבד), בתנאי שהקרבן מספיק גדול כדי שכל אחד יוכל לאכול כזית בשר, ובתנאי שהקבוצה אינה מורכבת אך ורק מנשים / עבדים / קטנים-מחשש לפריצות, או מגרים- חשש להחמרת יתר, שלא יבואו להכריז על פסח פסול כשאינו. החבורות לא חייבות להיות מוגדרות מראש, אך בעת הקרבת הקרבן על האדם להשתייך לחבורה אחת בלבד.


בעת הקרבת הקרבן, אין צורך שכל המנויים יגיעו, אלא די בנציג אחד לחבורה. המקריבים היו מגיעים לעזרה בשלוש "כיתות" – שלוש קבוצות של מקריבין. נכנסה כת ראשונה, ננעלו דלתות העזרה, והקריבו את כל קרבנות הכת. כאשר סיימו- יצאו, ונכנסה כת שניה. נהוג היה שכת שלישית היתה הקטנה ביותר.


במקביל לתהליך ההקרבה, היו הלווים קוראים את ההלל. אם סיימו אותו ולא נסתיימה ההקרבה- קראו שוב. המשנה מספרת[3] שמעולם לא היה צורך לקרוא את ההלל בפעם השלישית, שכן ההקרבה נעשתה במהירות רבה והמקריבים השתדלו לעשות כמה שיותר ממלאכות הקרבן המותרות לזרים.


פסח בשבת


גם כעת, לאחר סידור הלוח, ישנה אפשרות שערב פסח יצא בשבת, וקל וחומר שלפני. במקרה כזה, צצות מספר בעיות עקב איסורי שבת.


הוצאה מרשות לרשות- אין לשאת את הפסח לעזרה, ועל כן יש להביאו כשהוא הולך בעצמו. אף בסכין השחיטה ישנה בעיה של הוצאה, ועל כן יש להביאה לעזרה לפני שבת ואם שכח יתחבה בצמר או בקרניים. גם בחזרה לבית ישנה בעיה, והיאות שהפסח השחוט אינו יכול לילך נהגו לחכות בהר עד צאת שבת, כת ראשונה בהר, שניה בחיל ושלישית בעזרה.


               הפשטת הקורבן- את הקורבן היו מפשיטין על מקלות שיועדו לכך. עפ"י ר' אליעזר לא היו משתמשים בהם מפאת                     'מוקצה' והיו מניחים את ידיהם על כתפי חבריהם, תולים הפסח על ידיהם ומפשיטים אותו. להלכה- אין שבות                         במקדש ועל כן מפשיטין כרגיל גם בשבת.


הדחת העזרה- עפ"י המשנה[4], נהגו הכהנים לשטוף העזרה גם בשבת, אע"פ שחכמים אסרו. מפרש הרמב"ם[5] כי הדבר מותר, שאיסורו דרבנן ואיסורי דרבנן הותרו במקדש.


מצוות הפסח


בקרבן הפסח ישנם כמה דינים מיוחדים אשר נוגעים לקרבן זה בלבד.


עבור לתוכן העמוד