כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
בדרך לאריאל
רחלי קארו   כתבת פעילה
ארץ ישראל; בית המקדש; חגים; יהדות;
בדרך לאריאל
בדרך לאריאל

בס"ד


פרשת תרומה:


בחודש הקרוב נקרא בבתי הכנסת את פרשיות המשכן.  לכן אפרסם כל שבוע בארבעת השבועות הבאים דבר תורה הקשור למקדש ולנאמר בפרשה. מוזמנים ללמוד ולהפיץ מקדש!


בפרשת תרומה מדובר על סוגי התרומות למשכן, ולאחר מכן מובאות הוראות איך להכין את כלי המקדש ואיך לבנות בדיוק את המשכן.


בואו נעמיק בפסוק: " וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:" (שמות, כ"ה, ח')


מפסוק זה אנו מבינים שחובה היא לבנות מקדש. התורה היא נצחית, לא משתנה ולא מתערערת, לכן ציווי זה תקף לכל הדורות, גם בימינו.


"ושכנתי בתוכם" – הקב"ה ציווה אותנו לבנות לו מקדש כדי שישכון בתוכנו, לא בתוכו (במקדש). מכאן אנו מבינים שהקב"ה ציווה על בניית הבית בשבילנו ולטובתנו.


במדרש בראשית רבה כתוב:


"דע, שתכלית בריאת עולם הזה היא שנתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (=בעולם הזה)  (בראשית רבה, ג')


 אנחנו רואים כיוון נוסף- בלי קשר לטובתנו ולצורך שלנו במקדש, הקב"ה מתאווה שתהיה לו דירה בעולם הזה, זהו רצונו.


נסו לחשוב כמה פעמים ביום אנחנו מזכירים את ירושלים ואת בית המקדש? בתפילות, ברכת המזון, חתונות וחגים. רוב זמירות השבת עניינם בית המקדש.  ארבעה מתוך ששת הצומות הם על בית המקדש, כל נביאי ישראל מזכירים בנבואתם את בית המקדש, כמעט שליש מהתורה (מאתיים ושלוש מתוך שש מאות ושלוש עשרה מצוות) מוקדש לבית המקדש.


מה כל כך חשוב בבית המקדש, שהוא תופס מקום מרכזי כל כך בעולם היהודי?


"מיום שנחרב בית המקדש: לא נראה רקיע בטהרתו... בטל נופת צופים... לא ירד הטל לברכה... ניטל טעם הפירות... ואין יום שאין בו קללה..."   (סוטה, ט', י"ב)


 


בית המקדש הוא מקור הברכה שיורדת לעולם.


במקורות שונים מובא, שאין הקב"ה מוריד את ברכתו לעולם בלי השתדלות של האדם, בלי "התעוררותא דלתתא".:


"אמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות... הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ... נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה..."     )ר"ה, ט"ז, א'(


קורבן העומר בפסח, שתי הלחם בשבועות, ניסוך המים בסוכות, כל אלה דורשים את ההשתדלות שלנו, אך לא יכולים להתקיים בלי המקדש. בית המקדש הוא מקור השפע והברכה בעולם.


בית המקדש הוא נקודת החיבור שדרכה נתן הקב"ה לאדם הזדמנות לעשות ולפעול וכך לקבל את שפע הטוב והברכה מלמעלה. כלומר, כשאין בית מקדש (מקום מוגדר להשתדלות האדם)- הדרך לקבלת הברכה והשפע הרבה יותר מסובכת, ואנו צריכים להשתדל עוד יותר על מנת לקבל את הברכה..


על פי קו מחשבה זה, ניתן להמשיל את המקדש לצינור שמזרים לנו כל טוב ומחייה אותנו בשמחה. וכשהצינור סתום.. הברכה לא יורדת בטבעיות.


"דרש רבא: מהו שנאמר 'מה יפו פעמייך בנעלים' – כמה נאוות רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל")   חגיגה ג')


בעת מלחמות ואסונות אנחנו תמיד מרגישים את החיבור והגיבוש בעם ישראל.


בית המקדש בעצמו הוא גורם לאיחוד. גם כמוקד המרכזי של העם שמתבטא במפגש של עולי הרגל שלוש פעמים בשנה, גם כמקום שהסנהדרין יושבים בו- מגשרים בין בני האדם ופותרים מחלוקות. בעצם מהותו- בית המקדש הוא מקום מאחד. יש בו מקום לכל עם ישראל (ואף לעולם כולו)- הנשים והגברים, הילדים והזקנים, הצדיקים והרשעים.


אחד מיסודות הקטורת במקדש היא לאחד בין כל חלקי עם ישראל: הקטורת הכילה אחד עשר סממנים (מרכיבים). כשאנחנו חושבים על סממני הקטורת אנחנו מדמיינים שכולם הפיצו ריח טוב. ואכן כך היה, חוץ מסממן אחד שנקרא 'חלבנה' שהיה בעל ריח לא נעים. אז מדוע שצמח כזה יהיה כלול בקטורת שבמקדש?


התורה מבהירה שכל מרכיב הוא חיוני. המרכיבים השונים של הקטורת מסמלים את הסוגים השונים של יהודים בעם. ה'חלבנה', התבלין שריחו רע, מסמל את האדם שמעשיו אינם טובים ומנוגדים להוראות התורה. מהקטורת אנחנו לומדים שגם אדם כזה הוא חלק מהעם היהודי. אסור לנו לתת לו להרגיש רחוק ומנודה. אפשר אפילו להוסיף שאסור להקטיר את הקטורת בלעדי ה'חלבנה'. הקב"ה דורש מאיתנו איחוד. רק כך ריח הקטורת עולה ונעים בעיניו, ובעינינו.


 


"נכפף צווארן של ישראל")מדרש רבה שיר השירים ד')


בית המקדש הוא סמל לגאווה וחוסן לאומיים. חורבן המקדש היה הסמל של תחילת הגלות, של השפלת עם ישראל. אז ברוך ה', התחלנו להשתקם. לעלות לארץ ואפילו להקים מדינה יהודית. אך גם היום, המחלוקת על השליטה בהר הבית מבטאת את אותה נקודה – חסר לנו עמוד שידרה. אנחנו מתבלבלים ולפעמים שוכחים מיהו הריבון בארץ...


 


"בית המקדש הוא טבורו של עולם")  מדרש תנחומא(


כאשר הלב חולה, הנזק מתבטא לא רק בלב עצמו, אלא בכל הגוף. כאשר "לב העולם" חולה, אזי הסימפטומים מתבטאים בכל הגוף.


" אולם אנחנו כאשר נפגע לבנו הוא בית מקדשנו נחלינו, וכאשר ישוב לבנו לאיתנו - נרפא גם אנחנו. בין שנהיה רבים בין שנהיה מעטים...")   כוזרי, מאמר שני, ל"ב)


ברגע שמרפאים את הלב, ממילא שאר הגוף מתרפא.


 


"משהייתה שכינה יוצאת מבית המקדש הייתה חוזרת ומנשקת בכתלי ובעמודי בית המקדש, ובוכה ואומרת: "הוי שלום בית מלכותי! הוי שלום בית יקרי..."מדרש רבה איכה כ"ה(


בית המקדש הוא מקום השראת השכינה בעולם. להשראת השכינה יש משמעות מיוחדת - חיבור ממשי בין העולמות העליונים לתחתונים. בינינו ובין הקב"ה. (חלק מהחיבור מתבטא גם ב"צינור" שתיארנו כשהזכרנו את המקדש כמקור הברכה)


במדרש מתואר כיצד עם חורבן המקדש יוצאת השכינה בעל כורחה מבית המקדש. מעין הקשר שקיים בחודש אלול, כאשר "המלך בשדה".  כשיבנה בית המקדש תשוב השכינה לעולמות התחתונים וה"מלך" יחזור באמת ל"שדה", לבית המקדש. וכל השנה, לא רק באלול, יהיה המלך בשדה.


יהי רצון שבקרוב ממש תשרה שכינתו בתוכנו כל השנה!


 


 


 


ל שבט התשע"ז 14:45   |  צפיות (315) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה בדרך לאריאל: 0: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (ללא מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד