כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
לכל איש יש שיר: כתבה שניה
יעל האיתן   כתבת בכירה
פנאי ותרבות;
לכל איש יש שיר: כתבה שניה

לכתבה הראשונה


בכתבה הקודמת נגענו מעט בשירה הכתובה, למדנו להכיר ולאהוב אותה וגילינו איפה אפשר לפגוש אותה, אבל בנקודה העיקרית לא נגענו: איך אפשר ליצור שירה משלנו?


כל אדם בוחר איך לבטא את הרגשות והחלומות שלו, בדרכים אומנותיות או לאו דווקא; בציור, בשירה, בצילום, בריקוד, במופע... או בכתיבה. לכל דרך יש את הצ'ופרים שלה, אבל אני הכי אוהבת את הכתיבה. ולמה? כי בכתיבה אפשר הכל, וזה אף פעם לא יצא רע. יש המון מה לכתוב ואיך, רק צריך לבחור ולכתוב. והנה הכלל הראשון בכתיבה: לכתוב. פשוט לשפוך הכל על הדף – את המרירות,  השנאה, האהבה, השמחה, הבדידות... כל מה שמעיק על הלב. גם אם תשרפו אחר כך את הדף, הרווחתם את ההוצאה הזו מהבטן.


אמנם אין שיר רע, אבל יש שיר לא טוב. בימינו כמעט כל רצף מילים יכול להתפרש כשיר וכל אדם שיודע לכתוב בלי שגיאות כתיב הוא משורר, והגישה הזו פוגמת בשירה ומדרדרת אותה. גם אם כיום אין לשירה מסגרות וכללים נוקשים, עדיין יש לה צורה ושם ולא כל שפיכת לב יכולה להיות שיר. בהמשך הכתבה נעלה מספר נקודות חשובות בנוגע לשירה, ואחרי שתקראו תוכלו לכתוב בעצמכם שירים מדהימים, כי זה כל כך פשוט אם מקפידים על כמה דברים.


אז כמו שאמרנו קודם, צריך בתור התחלה לכתוב ברצף ולתת למחשבות להישפך על הדף, אבל אחרי שכתבנו ככה ויש לנו ביד טיוטה יש עוד הרבה עבודה. את העבודה הרבה שמושקעת בשיר תיעד ח.נ. ביאליק בשירו הארספואטי לא זכיתי באור מן ההפקר, ודרכו אפשר ללמוד על העמל הרב שמושקע בהכנת השיר.



  • שיר ארספואטי – שיר המדבר על כתיבה של שירים. למשוררים רבים יש מספר שירים ארספואטיים.

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.


נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.


וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.


וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.


"לא זכיתי באור מן ההפקר", זועק ביאליק. האור הזה – הכישרון והיכולת – לא באו בקלות. עבדתי בשבילם קשה. ביאליק גם מבקש מהקוראים להעריך את עבודתו כי היא – הוא.


ועכשיו, מספר נקודות שכדאי לדעת ולהקפיד עליהן:


משלב. משלב זה סגנון דיבור או כתיבה. יש משלב נמוך, וזה השפה שבה אנחנו משתמשים בדרך כלל ביומיום; יש משלב בינוני וזו השפה הכתובה, ויש משלב גבוה, או 'עברית של שבת'. בשיר כדאי לכתוב בשני המשלבים האחרונים, וזה תלוי בסגנון של השיר: אם בחרתם לכתוב שיר בסגנון ימי הביניים, מובן שתשתמשו במשלב הגבוה ביותר ובמילים מסוגננות. לעומת זאת אם בחרתם לכתוב שירה מודרנית, תשתמשו במשלב בינוני – לא גבוה מדי אבל לא שפה דבורה ורחובית. הנה שתי דוגמאות לשני שירים במשלבים שונים, הראשון נכתב בידי אברהם שלונסקי וכתוב במשלב גבוה, השני של יהודה עמיחי וכתוב במשלב נמוך יותר, והשלישי של אפרת אקשטיין, כתוב בשפה כמעט יומיומית.


~ * ~
נִתֶּקֶת הַסִּירָה. וְּכמֹו בְּמִסְפָּרַיִם
נֶחְצָה הַפְּתִיל בֵּין תְּמוֹל וּבֵין מָחָר.
מֶלְצַר הַגּוֹרָלוֹת מוֹשִׁיט לִי כּוֹס-לְחַיִּים:
"יִלְגֹּם נָא, אֲדוֹנִי, מִיֶּקֶב הַנֵּכָר".


הֲלֹא יָדִי - הַזֹּאת! - מָזְגָה אֶת הַקֻּבַּעַת,
וְהִיא גַם תַּגִּישֶׁנָּה לְמוֹ פִי.
הַתֹּרֶן מֵרָחוֹק, כְּרֹאש נִטְבַּע-לָדַעַת,
שׁוֹקֵעַ וְעוֹלֶה. נִדְמֶה לִי: זֶה גוּפִי.


אֲנִי אֶגְמַע. אַךְ הֶרֶף כִּמְעַט רֶגַע...
עוֹד זִיז עֲקַלָּתוֹן!
עוֹד זְנִיק אֲחוֹרַנִית!
נָא עֲקַלְקֵל דַּרְכִּי, מַחֲזִיק-הַהֶגֶה.


יוֹתֵר מִדַּי הֵישַׁרְתָּ, קַבְּרְנִיט.
~ * ~
כְּשֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה
לְבַשׁ בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים מְאֹד
וּשְׁמַע שִׁירַת הַלְלוּיָה מִמַּעֲמַקִּים
מִתַּחַתְּ לְרַגְלֶיךָ,
כְּמוֹ שִׁירַת בְּנֵי קֹרַח
שֶׁבָּלְעָה אוֹתָם הָאֲדָמָה
וְהֵם עֲדַיִן שָׁרִים הַלְלוּיָה.


לִפְעָמִים, בַּלַּיְלָה,
אַתָּה יָכֹל לִשְׁמֹעַ
אֶת זִמְרָתָם הָעֲמוּמָה.
~ * ~
מַכַּת חֹשֶׁךְ הָיְתָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן.
לֹא יָכֹלְנוּ לָזוּז.
מִי שֶׁנִּסָּה לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם הִתְיָאֵשׁ עוֹד לִפְנֵי שֶׁעָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים.
הַזְּמַן הָיָה נֵצַח.
לֹא יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת, אֲבָל יָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ.
דְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ וְחָרְקוּ, כָּל כָּךְ קְרוֹבוֹת אֵלֵינוּ.
מִישֶׁהוּ חִטֵּט בַּאֲרוֹנוֹתֵינוּ הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר.
אֲחוּזֵי אֵימָה
הַצְּעָקוֹת נִבְלְמוּ בִּגְרוֹנוֹתֵינוּ.
אַחֲרֵי מַכַּת חֹשֶׁךְ
חָשַׁבְנוּ שֶׁיִּגָּמֵר.
כְּשֶׁמֵּתוּ הַבְּכוֹרוֹת
לֹא יָדַעְנוּ. חָשַׁבְנוּ שֶׁנְּחֻסַּל
אֶחָד אֶחָד.
אֲבָל הַמֶּלֶךְ יָצָא וְכִתְרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר
שֶׁיָּבִיאוּ אֶת מֹשֶׁה מִיָּד.
כְּלוּם לֹא רָאִינוּ, כְּלוּם.
שׁוּם דָּבָר לֹא נִהְיָה גָּרוּעַ יוֹתֵר.
בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה חָשַׁבְנוּ
לָנֵצַח לְהִסְתַּתֵּר.
הַמַּכָּה הַתְּשִׁיעִית
כָּךְ חָשַׁבְנוּ
הָיְתָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן.


~ * ~


דבר אחרון שנוגע למשלב: תדבקו במשלב שבחרתם. אם אתם רוצים שיר כמו של שלונסקי, אל תשלבו בתוכו מילים של עמיחי. אם אתם רוצים שיר כמו האחרון, אל תשלבו בתוכו מילים מפוארות. זה רק יראה מגוחך.



  • חריזה ומשקל. יש שתי אפשרויות עיקריות לשירים: א. שיר מסוגנן היטב ומסודר; ב. שיר חסר צורה וקצב, 'זרוק'. שתי האפשרויות טובות ובעלות תכונות חיוביות ושליליות כאחד, אבל חשוב להבדיל ביניהן. אם בחרתם ליצור שיר בעל משקל קבוע (כמו השיר של שלונסקי, מספר הברות שקבוע בכל בית), כמעט מתבקש שתחרזו אותו. לעומת זאת שיר כמו של אפרת אקשטיין לא תמיד ישתלב טוב עם חריזה, כי הוא חסר משקלים. שימו לב שבשיר של יהודה עמיחי יש נגיעה חלשה של חריזה (עמומה-אדמה), כמו משיכת מכחול אדומה על ציור כחול. זה יפה ושובה את הלב, ומומלץ לקרוא הרבה שירים מכל הסגנונות כדי להחליט איך לחרוז שיר זה או אחר. אם החלטתם לחרוז, תחרזו בתבונה. לא לזרוק חרוזים פה ושם; אם זה לא עשוי בחן כמו אצל עמיחי זה קוטע את רצף הקריאה. לכן מומלץ בתור התחלה או לחרוז הכל או לא לחרוז בכלל. והנה המדריך לחורז שכתב חיים אקשטיין, תקראו אותו, תהנו ותלמדו.
  • פיסוק. בין אם השיר בעל משקל קבוע ובין אם לא, הפיסוק נצרך תמיד. שיר בלי פיסוק הוא סתם מילים ברצף, הפיסוק נותן לשיר את הגוון המיוחד שלו וכמובן עוזר לקריאה. אפשר לדמות את הפיסוק לעיטורים על עוגה – היא כמובן טעימה גם בלעדיהם, אבל הם מוסיפים המון גם לצורה וכן, גם לטעם. בפיסוק שיר לא חייבים להשתמש רק בנקודות ופסיקים, כל סימני הפיסוק פתוחים לפניכם: -,.;()\?!:. הסכנה בפיסוק היא שהוא עלול להוריד את השיר בכמה וכמה רמות אם לא משלבים אותו טוב, ולכן שימו לב לא להרבות בסימני פיסוק במקומות שלא צריך אותם. הרבה פעמים גם שורה ריקה בלי שום נקודה או פסיק בסופה היא דווקא המהדהדת ביותר. בשביל לשלב סימני פיסוק כדאי לקרוא את השיר כמה פעמים, לדמיין אותו עם פיסוק, לראות איפה צריך ואיפה מיותר ולנסות שוב ושוב. צריך המון איזון בפיסוק – מצד אחד לא להכביד ולקטוע את הרצף, ומצד שני ליצור רצף חלק. בשיר איכותי לכל סימן יש משמעות, וצריך להתאמן כדי להגיע לשם. בנוסף לסימני הפיסוק יש גם החלוקה לבתים, וגם פה צריך איזון. בשירים בעלי משקל קבוע הבתים יתחלקו בדרך כלל שווה בשווה, אבל גם זה לא חובה – ראו את השבר שיצר אלתרמן בסוף השיר. אל תפחדו לקטוע משפטים באמצע, זה כל כך מוסיף לשיר... הנה דוגמא לשיר בעל שבירות מיוחדות. כתב אותו יהודה עמיחי.

"אֵיפֹה הוּא נִפְצָע?" אֵינְךָ
יוֹדֵעַ אִם הַכַּוָּנָה לְמָקוֹם בְּגוּפוֹ
אוֹ לְמָקוֹם בָּאָרֶץ.


כַּדּוּר עוֹבֵר לִפְעָמִים דֶּרֶךְ
גּוּף הָאִישׁ וּפוֹצֵעַ גַּם אֶת
אַדְמַת הָאָרֶץ אִתּוֹ.


הנה, עמיחי לא מפחד לקטוע את המשפטים באמצעם. אפשר לראות כאן גם שילוב יפה של סימני פיסוק לא רציונליים בשיר: המרכאות.



  • ניקוד. טוב, רובנו לא יודעים לנקד כמו שצריך על פי כל הכללים, אבל הניקוד הוא ממש כמו קישוטים לשיר. אם אתם מכירים מישהו שלמד לנקד, תנו לו את השירים היפים שלכם ושינקד לכם. כמו כן יש את האתר נקדן שמנקד אוטומטי. שימו לב שיש לו לפעמים טעויות, תעברו פעם נוספת ותבדקו שהוא ניקד את המילים כמו שרציתם. (לדוגמא, יכולתם לכתוב עבר והוא ינקד לכם עבר, שאלו אותן אותיות אבל לא אותה משמעות)
  • גאווה. הי, תהיו גאים בשירים שלכם! המונח 'ענווה' לפעמים לא מפורש כמו שצריך. כשאתם מראים את השיר למישהו או מפרסמים אותו איפשהו, אל תתנצלו "סליחה, בדרך כלל אני כותב יותר טוב"; "זה לא משהו אבל אני מעלה את זה"; "אני בכלל לא כותב טוב וזה שיר ראשון אז סליחה"... זה שיר שלכם והוא אתם והוא מקסים. זוכרים? – אין כזה דבר שיר רע. אז קחו את השיר שלכם בשתי ידיים ותהיו גאים בו גם בפני עצמכם. וזה מוביל אותנו לנקודה נוספת והיא הפרסום: אתם לא חייבים לפרסם את השירים שלכם, תמיד אפשר לנעול אותם בתוך יומן בתוך מגירה בתוך ארון בתוך החדר הפרטי שלכם שאסור לאף אחד להיכנס. אבל איך תדעו לכתוב טוב אם לא תוציאו? בדרך כלל תגובות מאנשים שקראו את השירים שלכם יכולות לעזור מאד לשפר את השיר שפרסמתם ובכלל את הכתיבה שלכם. שמעתי מאדם חכם שברגע שמוציאים את השיר החוצה הוא מקבל מקום בעולם, וזה כבר הופך אותו למשהו בעולם. לכו תדעו את מי השיר שלכם ישנה. אבל רגע, אתם מתביישים? אז דבר ראשון, זה מובן. שיר הוא דבר אישי שלכם ובאמת לא צריך להראות אותו לכולם. אבל בשביל זה יש את פסיפס וביכורים, שבהם אפשר לפתוח ניקים (=משתמשים) בשמות בדויים ולפרסם דברים תחת כינוי. זה מומלץ מאד ועוזר לכתיבה.

זהו. אם יש לכם רעיונות נוספים שיעזרו לי ולכולם בכתיבה, אשמח אם תשלחו אלי ואולי אפרסם אותם בכתבה נוספת, וכן אם כתבתם שיר בעזרת הכתבה הזאת, אשמח מאד לראות אותו!


בהצלחה רבה לכולנו.


yael.haeitan@gmail.com


058-4374373


כה תמוז התשע"ו 00:00   |  צפיות (543) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה לכל איש יש שיר: כתבה שניה: 0: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (ללא מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד