כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
ישראלי זה לא תירוץ
יעל האיתן   כתבת בכירה
חברתי;
ישראלי זה לא תירוץ

במשך אלפי שנים נודעו היהודים כאומה של צדיקים וגומלי חסידים, 'האומה הנבדלת'. כמובן שהידיעה הזו אצל הגויים המיטה עלינו הרבה אנטישמיות וצרות, אבל אני די בטוחה שלכל יהודי יש חלק גאה בלב על שיוכו לעם הזה, שכולם שונאים אותו כי הוא טוב כל כך. אבל בשנים האחרונות – מאז קום המדינה, ליתר דיוק – התפתחה לרבים בראש תדמית הישראלי המכוער. הישראלים נתפסים כחסרי נימוסים וחצופים, דבר שקרה די באשמתנו, ובכל זאת אנחנו נוהגים לנפנף בכך בגאווה לאומית ולהמשיך להזיל טחינה על החולצה הלבנה. אבל האם ההגדרה המדוייקת הזאת שמוצמדת לכל ישראלי בכל מקום שהוא, מתירה לו להתנהג כמו... ישראלי?


לצערי, תדמית הצבר לא הוצמדה אליו סתם. יש בציבור הישראלי משהו חסר גבולות, וזה כמובן טוב ויפה אם לא היינו אור לגויים ושליחי הא-ל בעולם. כשאדם יהודי מארץ הקודש נוסע לטייל בארצות אחרות, הוא ישר נהיה סמל לכל היהודים במדינה. אם הוא ידחוף בתור למוזיאון זה יהיה מובן, כי כל היהודים הצברים מתנהגים ככה.


האמת? יש לנו תירוץ די טוב: אם לא היינו חצופים ופזיזים כל כך לעולם לא היתה לנו מדינה משל עצמנו, צבא משל עצמנו ושליטה משל עצמנו. אז אנחנו ממשיכים לטפח באדיקות את הגאווה המופרזת ומביאים את עצמנו לביזיון מצד שאר העולם הצופה מן הצד.


כמו שאמרנו, יש את בעיית הישראלי הלא-מנומס, אבל גם למגזר המצומצם שלנו יש בעיה. הנוער הדתי-לאומי נמצא כיום בהמון מקומות בארץ ואין אחד שלא ראה פעם דתי עם כיפה וקפוצ'ון של תנועת נוער. התפוצה הזאת בתוך העם מחייבת אותנו להיות נאמנים באופן תמידי לתדמית שאנחנו משאירים: האם בזכותנו ישתפר קצת הכבוד לדתיים, או שחס וחלילה אנחנו גורמים לאנשים שלא שומרי תורה ומצוות לומר 'ברוך שלא עשני דתי'?


האחריות הזו מוטלת עלינו בכל צעד שנעשה. בכל מקום רואים אותנו, בכל מקום שומעים אותנו; ואולי אפילו לומדים מאיתנו. אם יראו דתי עוקף במכולת אפשר ללמוד ממנו שמותר, כי הוא דתי ויודע מה נכון. לעומת זאת, אם יראו דתי מרים אשפה מהרצפה ברחוב אולי תחלחל ההבנה שיש בתורה ממש.


אז לסיום, נזכיר כמה נקודות:


אנחנו ישראלים. אנחנו לא מסודרים כמו הגרמנים ולא מנומסים כמו הבריטים, אבל יש לנו כבוד ויש לנו צורך בתדמית חשובה בעיני העמים, כי תפקידנו בעולם הוא להפיץ את אור השם.


שנית, אנחנו דתיים ואנחנו – כך נראה – מייצגים את התורה במדינה ובעולם, ולכן אנחנו נדרשים לפחות כלפי חוץ להתנהג בכבוד ולהשאיר תחושה נעימה של קיום מצוות בכל מקום. זוהי לא צביעות, זוהי התחלה, וזו חובה.


נסיים בציפייה להפצת אור השם בעולם ו... בציפייה לבניין אריאל.


י סיון התשע"ו 00:00   |  צפיות (490) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה ישראלי זה לא תירוץ: 0: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (ללא מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד