כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
להתאבל על הקושי להתאבל
אלי ק   כתב
בית המקדש;
להתאבל על הקושי להתאבל
קרדיט: דוד ויסנשטרן

ככה הוא חי מאז ומעולם. הוא קם בבוקר, ביד אחת הכין כוס קפה, ביד אחת פתח את העיתון, וביד אחת נהג במכונית. לא רק לו הייתה יד אחת, גם לשכן שגר ממול, וגם למוכרת במכולת, לכל מי שהוא הכיר הייתה רק יד אחת. וכולם הסתדרו מעולה עם היד היחידה שלהם, מי צריך יותר מזה?


יום  אחד הוא נהג ברכב עם ידו האחת בדרך לעבודה. הוא קצת חלם, ובלי לשים לב פספס את הפנייה הנכונה. הוא המשיך קצת, ופתאום שם לב שהנוף חדש לו. הוא בכלל לא הכיר את השמות של המקומות שהופיעו על השלטים, והכבישים נראו זרים לגמרי. הוא החליט להגיע לעיר הקרובה ומשם לחפש את הדרך חזרה. כשהוא התקרב למרכז העיר הוא נתקל בהלם. עמד מוכר גלידה, אבל היו לו יותר מדי ידיים! הוא לא האמין בהתחלה, אבל הוא הסתכל על מוכר הגלידה שוב, והתחיל להבין שבאמת יש לאדם הזה יד אחת מיותרת. ופתאום הוא שם לב של לילדה הקטנה שבאה לקנות גלידה יש יד מיותרת, וגם לאמא שלה שמחכה לה...לכולם בעיר הזאת יש יד מיותרת! הוא הסתכל שוב על המוכר גלידה, עם יד אחת המוכר אסף את הכסף, ועם השנייה כבר הושיט את הגלידה ללקוח, הלקוח לקח את הגלידה ביד אחת, וביד השנייה החזיק שקית קניות. פתאום האיש שלנו עם היד האחת התחיל להבין שהיד השנייה לא כל כך מיותרת, היא אפילו יכולה לעזור מאד. האיש שלנו הסתכל עכשיו על ידו האחת, ובפעם הראשונה התחיל להצטער על היד השנייה שחסרה לו.


כולנו חיים עם יד אחת. וכולנו כל כך רגילים לזה, שבכלל לא מפריע לנו שבית המקדש נחרב. כן, אנחנו יודעים שאנחנו אמורים להיות עצובים בט' באב, להצטער על חורבן הבית, אבל בתכל'ס? זה לא באמת באמת מפריע לנו.


והסיבה לכך שלא באמת כואב לנו על חורבן הבית, היא שאנחנו לא יודעים מה המשמעות של בית המקדש. בעיני רוחנו אנחנו רואים בית מפואר שבו שוחטים בעלי חיים וזורקים דם, וייתכן שבבית המקדש שייבנה יהיה גם את זה, אבל כל הקרבנות הם בסך הכל ביטוי למשמעות של בית המקדש: הקשר הישיר ביותר בין האדם לאלוקיו, בין העולם לבוראו. לפעמים אנחנו כל כך רחוקים מהקשר הזה ביננו לבין ה', שקשה לנו להבין את הפספוס. כדי להצטער באמת על חורבן הבית צריך להבין מה היה בית המקדש. כדי להצטער על החוסר ביד צריך קודם להבין עד כמה החיים טובים יותר עם שני ידיים. ועד אז, עד שנוכל להבין באמת מהו בית המקדש, אפשר להצטער בדיוק על זה. אפשר להצטער על כך שאנחנו אפילו לא כואבים את חורבן הבית, אפשר להתאבל על כך שקשה לנו להתאבל. "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה"


ח אב התשע"ד 00:00   |  צפיות (286) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה להתאבל על הקושי להתאבל: 0: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (ללא מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד