כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
בנות זו ברכה פרק ב`,
אמונה מאיר   כתבת בכירה צעירה
סיפורים;
בנות זו ברכה פרק ב`,

בנות זו ברכה-פרק ב`:נולד בן!


לאחר חודש...‏
‏"מזל-טוב, מזל-טוב" נשמעו קריאות בכיתה כשהגיעה ניצן, ברגע הראשון היא ‏לא הבינה כ"כ מה קורה, אך לנוכח המבט המאושר של הלל היא הבינה מייד, ‏אמא של הלל ילדה.‏
‏"מה נולד?" שאלה את הלל בסקרנות רבה מאד,‏
‏"בן!" ענתה הלל באושר, "סוף, סוף בן במשפחה!"‏
לרגע, נשמה ניצן לרווחה, "ניצחתי", חשבה לעצמה, אך מייד נזכרה כי אינה ‏יודעת עדיין מה יש לאמה וכנראה, שגם לא תדע עד הלידה עצמה.‏
לאחר חודש...‏
ליל שבת, אמא מדליקה את הנרות, מתפללת על ילדיה ובין היתר גם על התינוק ‏שבבטן.‏
ניצן אוהבת להסתכל על אמא כשהיא מדליקה נרות וגם היא מאד מחכה כבר ‏לגיל 12 שבו כבר תוכל להדליק גם היא נרות שבת.‏
הסעודה הייתה שמחה ועליזה, כבכל שבת אך לפתע ניסרה קריאה את השקט ‏שהשתרר פתאום, "אמא, מתי את צריכה ללדת?"‏
אמא אמרה: "ביום חמישי, כ"ח אדר זהו התאריך בו אמרו הרופאים שאני ‏צפויה ללדת את התינוקת".‏
אבא אמר: "מרים!" ואמא לפתע קלטה שהיא אמרה את המין של העובר.‏
אמא אמרה: "ניצנוש, לא לגלות, זה היה ממש בטעות".‏
ניצן אמרה: "מה לא לגלות?"‏
אבא אמר: "היא לא שמעה".‏
וניצן השיבה: "כן שמעתי, די, מה זה היה?"‏
אמא ספרה שבטעות היא אמרה את המין של העובר.‏
ניצן התאכזבה מאד כי לא שמעה מה אמרה אמה, הרי יודעים אתם כמה חיכתה ‏היא לזמן שבו תואיל אמה לגלות לה, ועכשיו פליטת פה כזו והיא לא שמעה?‏
ניצן ו-4 אחיותיה מתחתיה ניסו להשפיע על אמא לגלות אך אמא כמו לפני ‏פליטת הפה, הייתה נחושה בדעתה: "אני צריכה ללדת עוד זמן מועט, חכו ‏בסבלנות!"‏
זהו, ניצן החליטה כי עכשיו היא חייבת לדעת מהו המין של העובר והיא נגשה ‏לאביה ובקשה ממנו לראות את התמונות של התינוק שבבטן.‏
אבא הסכים ואמא חששה אך לבסוף הסכימה אמא, לא ברצון רב וניצן הביטה ‏בתמונות בלהיטות.‏
אך לאכזבתה הרבה, היא לא ראתה שום דבר "מפליל" שיכול לספר אם זה בן או ‏בת.‏
תוך כדי כך עבר הזמן והיה צריך להגיש מנה אחרונה.‏
ניצן הציצה לתוך המטבח וכשראתה שזה גלידה, התיישבה מייד במקום, מחכה ‏כבר לקבל את הגלידה.‏
לפתע הרגישה ניצן כי עיניה נעצמות, היא רצה אל הספה ונרדמה, עוד לפני ‏שאכלה את הגלידה.‏
שבת בבוקר...‏
ניצן קמה בשעה מאוחרת, כרגיל, וראתה ששרה, השנייה בילדות, כמובן כבר ‏קמה ואף השלישית-רבקה.‏
היא אכלה פרוסת עוגה ושתתה כוס שוקו ופתאום שמעה קול הדומה למדי לקול ‏אמה: "ניצן, בואי רגע".‏
ניצן רצה אל אמה ואז אמרה לה אמא בקול חלוש: "יש לי צירים, כשאבא יבוא ‏תקראי לו אלי".‏
אבא הגיע מהר יחסית כיוון שהפעם לא היה שיעור בבית הכנסת.‏
ניצן קראה לאבא לחדר ההורים ויצאה מן החדר.‏
אחרי שתי דקות, יצא אבא ואמר: "בואו, נערוך שולחן ונעשה הפתעה לאמא, ‏אחת שתיים שלוש ארבע צוות עבודה..."‏
כשהכל כבר היה מוכן הגיעה אמא והמשפחה התיישבה לאכול סעודת שבת, ניצן ‏לא ידעה מה דברו אבא ואמא ומאד הסתקרנה...‏
המשך בפרק הבא...‏


כא אייר התשע"ג 00:00   |  צפיות (406) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה בנות זו ברכה פרק ב`,: 4 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (1 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד