כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
שלג בא - סיפור
נגה בצלאל   כתבת בכירה
אקטואליה; סיפורים; פנאי ותרבות;
שלג בא - סיפור
שלג בבית אל תשע"ו

"איזה כיף!" פנה יוסי לדסי בקריאות שמחה "טל הזמין אותנו לבוא אליו השבוע , אמור לרדת אצלם שלג", דסי הצטרפה לקריאות השמחה. אחרי שקיבלו את אישורה של אמא לנסיעה, רצו לחדרם לארגן תיק לנסיעה לדודים.


יוסי וטל חברים טובים מאד, על אף המרחק הרב שבין בתיהם.


יוסי ודסי גרים בדרום בשדרות, ואף פעם לא ירד אצלם שלג. טל, בן-דודם, גר בלהבה שבבנימין  וכמעט כל שנה הוא מתעורר בוקר אחד לעולם לבן וקפוא. השנה הוא הזמין את יוסי ודסי לבא אליו לפני שיתחיל השלג, כדי שישתתפו בחויה.


בשנה שעברה הם היו אצל טל יותר משבוע בחופשת הקיץ כי היתה מלחמה בדרום. אבל השנה טל הזמין אותם בזמן הלימודים, שבשדרות ימשכו כרגיל כל החורף כי אין שם שלג אף פעם. אבל בבנימין, כשיורד שלג, הלימודים מתבטלים וכל המשפחה נשארת בבית יחד. 


יוסי ודסי התחילו לארוז תיק ענק. הם דחסו פנימה גרביים, כפפות, מעיל דובון וכמה וכמה סוודרים וחולצות חמות. אמא הסבירה להם שכאשר יורד שלג הטמפרטורה בחוץ היא כמעט אפס מעלות צלזיוס, כמו במקפיא, ופתיתי השלג  שיורדים לא נמסים כאשר שורר בחוץ קור עז. 


כל הדרך ללהבה הם דמיינו כיצד יראה איש השלג שיבנו, איזה טעם יהיה לאייס קפה שיכינו מהשלג ואילו חוויות יחלפו עליהם כשיגלשו על ההרים המושלגים. כשהגיעו, קבלו את פניהם בשמחה טל וכל המשפחה, וגם משב רוח צונן.


"הישוב בנוי על הר גבוה" סיפר להם טל, "בטח שמתם לב לעליות המפותלות שעליתם בדרך, ולכן יותר קר אצלינו כי פה למעלה מתרחקים יותר מהגרעין של כדור הארץ שמחמם את סביבתו" הסביר בטון של מדען. יוסי ודסי באמת חשו בגל הקור שעל ההרים ועטפו את עצמם בעוד שכבה של סוודר מחמם. זו היתה שעת ערב עם כל המשפחה, כשמידי פעם רץ אחד הילדים.לדלת לבדוק האם החל כבר לרדת שלג. 


הערב ירד, והשלג עוד לא הגיע. משה, דודם, הציע להם ללכת לישון וכשיקומו בבוקר אולי יגלו שהשלג ירד. הם נכנסו למיטות עם פיג'מות חמות ופטפטו עד .שעה מאוחרת עד שנרדמו, וצללו לתוך חלומות פז לבנים. 


אור מסנוור גרם ליוסי ודסי למצמץ בהשתאות עם בוקר, ולהזכר היכן הם נמצאים. בן רגע התעוררו כולם וקפצו לחלון. כשהביטו החוצה, ציפו לראות לובן מבהיק של שלג לבן. להפתעתם גילו גושים קטנים של שלג שהצטברו בקצה השמשה של הרכב, ומעל הגג של השכנים. 


"ככה נראה שלג?" שאל יוסי בהתלהבות. "ככה נראית טיפת שלג" ענה טל המאוכזב. בשביל טל, שהיה רגיל לשלג כבד המשבש את השגרה האפורה, וגם גורם לביטול הלימודים, ולהרבה כיף והנאה בחצר, היה השלג הזה אכזבה.


"בוקר טוב ילדים" הופיע דוד משה. "אבא, איפה השלג?" שאל עידו בן השלוש. "ללג, ללג" קראה רעות הקטנה בהתלהבות של בת שנה. "אין שלג?" התאכזבה בתיה הבכורה. "ילדים הזדרזו להתארגן, הלימודים היום כרגיל"   קראה אמא מהמטבח והכינה לכולם כריכים. דוד משה הציע שטל ישאר עם בני דודיו בבית באותו יום והם יהנו יחד, על אף השלג שלא הגיע. 


כשדוד משה ראה עד כמה הילדים הצטערו והתאכזבו מהשלג שלא כל כך ירד, הוא הכין להם כוסות שוקו חם וישב איתם על הספות בסלון. "אני אספר לכם סיפור" אמר, וכולם הקשיבו. "לפני 13 שנה, בדיוק באמצע השלג הגדול, החלו לאמא צירים. בתיה כבר רצתה להיוולד ולשחק בשלג" צחק, "הבעיה היתה שהכבישים נחסמו לתנועה בגלל השלג שהצטבר, ולא היתה כמעט שום אפשרות לצאת מהישוב. התקשרתי מיד לאמבולנס, לחמ"ל ולכל מי שחשבתי  שיוכל לסייע לנו להגיע במהירות לבית החולים. אך הדרך היתה חסומה ומבוצרת. כונסה בדחיפות ישיבת מועצת ישיבה מיוחדת שניסתה להעלות עצות איך לחלץ את אמא בשלום מהבית ולהביאה לבית החולים. בינתיים הגיעה  לבתנו שפרה השכנה, שהיא מיילדת במקצועה, ונשארה בבית בגלל השלג. 


ברגע שהחליטו להזעיק מסוק צבאי מיוחד שיקח את אמא ואותי לבית חולים, באותו רגע בדיוק בתיה נולדה, כאן בבית. המסוק הגיע קצת לאחר מכן והטיס אותנו לבית חולים מחומם, שכן מאד מסוכן לתינוקת בת יומה להשאר בבית בכפור כזה. ועד היום, ליולדת ולתינוק שלום" סיים הדוד משה בחיוך את הספור הישן. "שלגים רבים עברו מאז על מדינת ישראל, והתוצאות לא בהכרח חיוביות" נאנח כעת מוישה, "נזקים גופניים וכספים לפרטים ולמוסדות. אולי טוב שאין שלג השנה" הסביר את דבריו. 


אחרי הנאום הזה, הלכו יוסי, דסי וטל לחדר והכינו הפתעה לכל המשפחה. מעיתונים ישנים ודבק, העמידו בובת "שלג" לתפארת. כשגמרו, מרוצים, הציצו בחלון. השרידים האחרונים של השלג נמסו. אבל להם נשארה בובה שלא תימס לעולם.


יז שבט התשע"ו 16:25   |  צפיות (982) |  תגובות (1) |  
דירוגדירוג כתבה שלג בא - סיפור: 4 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
אני (כ"א אדר א' ה'תשע''ו 19:57)
עבור לתוכן העמוד