כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
גוש קטיף - מיומנה של תושבת
נגה בצלאל   כתבת בכירה
אקטואליה; ארץ ישראל;
גוש קטיף - מיומנה של תושבת

רנת גרה בנווה-דקלים שבגוש קטיף תובב"א עד כיתה ו'. בשבילה יום גוש קטיף הוא לא סתם יום שבו רואים סרט ושומעים הרצאה על חבל הארץ שנחרב. רנת מציינת בפני את ההבדל שבין היום בו נחרב גוש קטיף - למחרת ט' באב, לבין יום גוש קטיף החל בתאריך כ"ב בשבט מידי שנה. 


המשפחה של רנת הגיעה לגוש הישר מהישיבה במעלות, לחזק את המקום ולהפריח את השממה. במשך 9 שנים חיו בגוש, עם החולות ברגליים, הקהילה המדהימה והאמונה.


מה היה מיוחד לדעתך בגוש קטיף?


"היתה אווירה טובה בקהילה, ערבות הדדית ותמיכה שהלכה וגברה ככל שהחמיר המצב הבטחוני - פצמ"רים וחדירות ליישובים ולחממות. היו חיבור והשתתפות בשמחות ובכאב, בעצב ובניסים, שהיוו חזית חזקה מול הטרור. היתה אמונה חזקה וניסים שנראו יום יום. והיה הנוף הקסום, הרגוע, של החולות והים. התפתחה אצלנו אהבה למקום, לאדמה, לארץ ישראל."


רנת אהבה במיוחד ללכת לסניף אריאל שהיה ביישוב, וחלמה להיות בו מדריכה יום אחד. היא אומנם היתה מדריכה אך כשהסניף כבר לא היה בגוש.


שאלה נוספת שהפניתי לרנת נגעה בהתמודדות וברגשות בתקופת הגירוש.


"לפני הגירוש הרגשנו עוצמה גדולה שהעם איתנו, יחד במאבק על ארץ ישראל. הרגשתי גאוות יחידה לגור במקום, רציתי להשאר שם. היתה הרגשה שהולכים לנצח, שהניסים ימשיכו. אבל רבש"ע רצה אחרת."


יחד עם העוצמות הגדולות היו הקשיים של פרידה ממקום אהוב, אי ודאות ממה שיהיה, בלבול וחוסר סדר. אבל לרנת ברור שהיתה אמונה - לדעת שאתה לא מבין אבל הכל לטובה. גם אם לא מבינים. ממשיכים להאמין.


הגרוש עצמו היה נוראי וקשה הרבה יותר מהמלחמה בטרור. זו היתה קריעה מהאדמה, ואלו היו אחים. מלחמת אחים על ערכים ועל אמת. "וזה קשה. מקום אהוב ואנשים אהובים, ופתאום הכל נלקח".


לאחר הגירוש רנת כילדה מספרת על החיבוק שחשה מהעם, מהסביבה. איך שכולם באו לתמוך, ולעזור. דאגו ועודדו כל הזמן, והשתדלו לעזור במה שצריך. "דווקא לילדים היה כיף - הביאו לנו מלא דברים, דאגו לפעילויות כל הזמן, לכבס ולשמח". מנגד, במשך תקופה ההורים היו מובטלים וחיפשו תעסוקה, לא היה בית והיה קשה לשמור על משפחתיות בחדר אוכל גדול, בבית מלון מנוכר.


אחת התובנות שהתבהרה לרנת ולמשפחה בכל התקופה הקשה, היתה שצריך לחדור ללבבות של עם ישראל. לא מספיק רק לקיים תורה ומצוות ולחיות על פי ערכים בחור נידח. צריך להתחבר, ללמוד לתת ולקבל. להקרין אהבה לעם. בעקבות כך בין היתר החליטו להקים את ביתם בניצן, על כביש 4 בין אשקלון לאשדוד. "אנחנו צומחים מכאן".


"ביום גוש קטיף מתמקדים בגוש ולא בגירוש. שמים דגש על ההתיישבות, האמונה והקהילה. על מה שהיה כדי שיקום מחדש". יש שנים שרנת מעבירה שיחות על הגוש, מדברת על המקום שאהבה, את הסיפור המשפחתי שלה. "יש תגובות, יש הענות. אנשים מעוניינים לשמוע. רואים את האהבה שיש לשומעים בעקבות הסיפור".


לסיום, רנת מאחלת לקוראי שמים ולכל עם ישראל, שנזכה לבקר אותה ואת משפחתה בגוש קטיף, כשישובו לשם במהרה. 


אמן.


 


כא שבט התשע"ה 21:00   |  צפיות (603) |  תגובות (3) |  
דירוגדירוג כתבה גוש קטיף - מיומנה של תושבת: 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
הודיה (י"ט אדר ה'תשע''ה 13:51)
יישר כוח וכל הכבוד!
שירה הרטמן (כ"ט שבט ה'תשע''ה 20:19)
מרגש!כל הכבוד
יעל (כ"ב שבט ה'תשע''ה 20:28)
עבור לתוכן העמוד