כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
ממעמקים קראתיך
ראשית שילת   כתבת בכירה
סיפורים;
ממעמקים קראתיך

בס''ד


צהריי היום, אני יושבת כבר שעות על העבודה להגשה שמחר זה היום האחרון להגיש.


ה-עבודה של כיתה ח', זאת שכל השנה מתכוננים ואוספים חומר אליה אצלנו בביה"ס, עבודה שכ''כ מחשיבים אותה  עד שהיא 50% ציון לתעודה.


עבודה על דמות מופת.


עבודה כזאת  שצריך לראות מה היו התכונות הבולטות של הדמות, לעשות פרויקט חסד שקשור למידות הבולטות של הדמות, צריך ללכת לראיין אנשים שהיו קשורים לדמות  והכי נורא- לבחור את הדמות.


מההתחלה שהמורה התחילה לדבר על העבודה כולם כבר היו בטוחות שהן יודעות על מי אני עומדת לעשות והתחילו עם המבטים המרחמים והמבוכה. אני שונאת את זה!


עדיין לא התרגלתי למבטים ולהרגשה הזאת, עברה רק שנה מאז היום הזה ובכלל התקופה ההיא, ולאט לאט ההלם נעלם והזיכרונות מהתקופה הזאת מחלחלים לתוך ההבנה שלי....ההבנה שלי שזה קרה בכלל....


-


יום קיץ רגיל ברמת הגולן. אבא בראש מסביר על כול פרח ויצור חי שעובר, אמא מספרת סיפור מורשת על המקום שאנחנו נמצאים, אביתר שומע באמפי 3 שלו תוך כדי לצרוח את השיר, אליה לא מפסיק לשנן את החומר למבחן בתאוריה ותוך כדי  מכניס קצת הומור לדברים של אבא, שילה אוסף אבנים לאוסף שלו, הדס על הגב של אבא ואני מתבוננת על הכול בעזרת עדשת המצלמה.


התחלנו את המסלול לפנות בוקר וכבר צהריים, עוצרים ליד המפל שבמסלול ואמא מתחילה לארגן את הארוחה השווה שהיא הכינה אתמול בדיוק לרגע הזה, כולם מתיישבים ואבא בינתיים גורר את אביתר ואליה לעשות הצגה מאולתרת עד שהארוחה תיהיה מוכנה, אין מה לדבר-אנחנו הילדים הקטנים במשפחה נהננו עד מאוד!


אחר כך אכלנו והמשכנו במסלול.


כשגמרנו את המסלול הלכנו למלתחות להחליף בגדים ובאמצע הדרך פתאום ניגש אלינו אדם זר. הוא הציג את עצמו ואמר שקוראים לו דודי, אבא שאל אותו אם הם מכירים ומסתבר שהוא השכן של סבא וסבתא, דודי היה בגיל של אבא והוא בא למסלול הזה באותו היום יחד עם שני הקטנים שלו, הוא שאל את אבא ואמא עם הם ראו את המתחם משחקים החדש שנפתח לאחרונה ממש פה ליד,


אמא ואבא ענו לו שהם לא ראו ושאלו אותו על המתחם ואם כדאי ללכת, דודי נראה נלהב מהמקום וסיפר שיש שם מבצע למשפחה עם 4 ילדים לפחות שהמבוגרים נכנסים חינם ולילדים יש הנחה מאוד גדולה.


אבא ואמא נדבקו בהתלהבות והחליטו להצטרף אליו. החלטנו שהמשפחה תתפצל, אביתר אליה ואני נלך עכשיו הביתה (אביתר ינהג..אבאל'ה!!!) ואבא ואמא עם שילה והדס ילכו למתחם ויחזרו יותר מאוחר.


נכנסנו למכונית שלושתנו ונסענו, הנסיעה הזאת הייתה הנסיעה האחרונה שכ''כ נהנתי בה, התחלנו לשמוע שירים בפול ווליום ולצרוח אותם, עצרנו בדרך וקנינו לכל אחד טילון ענק שווה וכשהגענו הביתה החלטנו להזמין פיצה, אחרי המקלחות אביתר החליט לשחק את תפקיד האימא ודאג שכל אחד יירדם במיטה שלו מכוסה בשמיכה ואחרי סיפור לילה טוב מפוצץ מצחוק.


12:00 בלילה, אני מתעוררת מצלצול טלפון של הבית, הבנים נוחרים בקולי קולות ואני שמה לב שאבא ואמא עדיין לא חזרו, "משהו מוזר קורה כאן" אני חושבת,


אני מרימה את הטלפון, "הלו?"


"שלום, עם מי אני מדברת?"


"עם אפרת"


"תביאי לי בבקשה דחוף את האח הגדול שלך!"


"גברת, את מודעת לזה שעכשיו שתים עשרה בלילה?! זאת השעה שהוא נוחר הכי חזק, אני בחיים לא אצליח להעיר אותו!"


"ילדה, תקשיבי אין לי זמן לבדיחות! הכי מהר שאת יכולה תעירי את אח שלך!!!"


בשלב הזה כבר נבהלתי ורצתי להעיר את אביתר. "אביתר! קום! מישי לחוצה פה בטלפון והיא אמרה שהיא חייבת אותך!" אביתר תוך כדי נמנום עונה לי "תגידי לה שזאת לא שעה מתאימה לדייט"


"אביתר זה לא מצחיק! קום עכשיו ותענה לטלפון" הוא מתנער מהר, נוטל ידיים ורץ לטלפון "שלום"


"שלום, זה האח הגדול של משפ' כהן?"


"כן זה אני" אחרי שתי דקות באמצע שהיא מדברת איתו הוא קוטע אותה ומתחיל  לצעוק "לא! זה לא יכול להיות!!! אני לא מאמין לך! שלום ולא להתראות" והוא טרק את הטלפון תוך כדי שהוא מתחיל לבכות.


 הטלפון מתחיל לצלצל שוב והוא מתעלם ממנו..


בינתיים אליה נכנס לסלון כי הוא התעורר מהצעקות ונראה מבולבל מאוד למראה שלנו,


"אביתר,איפה כולם ולמה אתה בוכה?"


"כן אביתר! ומה האישה הזאת אמרה לך בטלפון?"


 


 


 


 


 


ד אלול התשע"ה 15:52   |  צפיות (878) |  תגובות (5) |  
דירוגדירוג כתבה ממעמקים קראתיך: 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (2 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
מהמם!!!!:):) מתי את ממשיכה??
מישי (ט' אלול ה'תשע''ה 21:10)
תהילה (ט' אלול ה'תשע''ה 14:09)
הסיפור ממש ממש יפה
תהילה (ט' אלול ה'תשע''ה 14:08)
גם אני ממש במתח! ישר כוח!
שירה הרטמן (ח' אלול ה'תשע''ה 20:26)
אמונה דבורה מאיר (ז' אלול ה'תשע''ה 20:44)
עבור לתוכן העמוד