הרחבות

יחידה א:

הרב קוק באורות התשובה בפרק יד פסקה א מלמד אותנו על עניין ההתקדמות ועשיית התשובה באופן תמידי. כך הוא כותב :

כשם שצריכים להעלות את המדות והמחשבות הרעות לשרשן, כדי לתקנן ולמתקן, כן צריכים להעלות את המדות והמחשבות הקטנות, אע"פ שהן טובות אבל אינן במעלה גדולה ומאירה, למקור שרשן, ולהאירן באור של גדולה. וכשם שמועילים לעולם כולו בעלית המדות והמחשבות הנפולות, כך ויותר מועילים ומטיבים לעולם ע"י העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה.

הרב קוק זצ"ל מציין שצריך להעלות את המידות הרעות ולהפוך אותם לטובות. וכן את המידות הטובות לעלות ולהפוך אותם ליותר טובות. אך הרב מוסיף חידוש מפתיע: "וכשם שמועילים לעולם כולו בעלית המדות והמחשבות הנפולות, כך ויותר מועילים ומטיבים לעולם ע"י העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה" – הרב קוק כותב כאן שיותר מועיל לעולם לעלות מידה טובה ליותר טובה מאשר לעלות מידה רעה לטובה. הדבר הוא פלא! על פניו יש לומר הפוך - להפוך רע לטוב זה יותר מועיל כי כאן אתה מתקן משהו שבור ואילו לקדם טוב ליותר טוב זה סך הכל לקדם מעט בדבר שממילא היה טוב.

בנו של הרב קוק הרב צבי יהודה זצ"ל מסביר שסיבת הדבר הוא מפני שיותר קשר להתקדם מטוב ליותר טוב מאשר מרע לטוב. רע זה ברור שזה רע גלוי שזה רע דבר זה מקל על האדם להפוך אותו לטוב. לקדם טוב ליותר טוב זה כבר קשה לאדם – זה יותר דק. זה פחות מורגש והאדם אומר בליבו 'נו אני כבר טוב, אני בסדר, מה אני צריך יותר מזה'. אך דווקא ההתקדמות של הטוב ליותר טוב מעידה על אישיות גדולה ששואפת כמה שיותר קדימה לעשות את רצון ה' באהבה – לעשות תשובה מאהבה.

•••

יחידה ב

הרבה פעמים קשה לאדם לשאוף לגדול מפני הפחד שיכשל ובסוף יהיה מיואש. אנו רוצים להיות אנשי רוח וחזון, לכבוש את העולם! אך אנו מודעים לזה שהעולם מוגבל, וכנראה שאיננו יכולים הכול. וכאשר אנחנו רואים שאנו לא מספיקים את כל היעדים שהצבנו לעצמו אנו רק מבואסים יותר שבורים יותר ופעמים הדבר מביא יותר נזק מתועלת.

על זה אומר מרן הרב חרל"פ זצ"ל (תלמיד הרב קוק זצ"ל ואחד מראשי ישיבת מרכז הרב) בספרו מי מרום (חלק יח - רזי לי, עמ' צא) "השאיפה והרצון לגדלות, מרובה יותר מן היכולת של הכשרונות הטבעיים, הם מסוד האורות הגדולות אשר הכלים לא יוכלו לסובלן, ועלולים לבא גם לידי שבירה"

להכניס הרבה דברים לכלי קטן הכלי פשוט יתפוצץ ואותו דבר יכול לקרוא לשאיפות גדולות יותר מהכלים של הכישרונות הטבעיים שיש באדם. הרבה פעמים הפתרון שהאדם מחליט זה פשוט להחליש את הרצון ולשאוף לדברים בנונים, שודאי שבהשתדלות קלה ובטוחה הוא יצליח להשיג את יעודו ובכך יהיה שמח.

הרב חרל"פ חולק על הפתרון הזה שכן כך האדם אף פעם לא יבוא לידי גדלות: "אמנם להחליש את הרצון והשאיפה ודאי אסור"  הרב חרל"פ מציע פתרון אחר, שילוב של שאיפות גדולות עם שמחה במה שהצלחתי!

לדוגמא: ישנם אנשים שלא לומדים דף יומי מפני שיתכן ובשלב מסוים יכשלו ולא יצליחו לסיים את המסכת – נשאל על כך: וכי ללמוד פרק בגמרא, זה לא שווה?! אדם צריך לשאוף לסיים את כל המסכת אך תמיד ישמח בכל דף ודף שהוא לומד, כך גם ישאף לגדלות וגם לא יגיע לידי שברון ויאוש במידה וייכשל:

כעת נראה את הדברים בלשון הרב חרל"פ:  "אבל צריכים לחפש אחרי מיתוקים שונים אשר יועילו להחזיק את הכלים ולא יכשלו חלילה, יסודם של המיתוקים הוא שיחד עם הפלגת הרצון ישאו גם שביעות רצון, ויחד עם הדחיקה לגדלות יהיה גם הסתפקות במועט, וצריכה הישרה מרובה שלא יהיו שני הזרמים סותרים זה את זה, וזהו: "מגדול עוז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח,י)"

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד