• עמוסים נשאם

פרשת שופטים

מדינת ישראל

לעומת פרשת 'ראה', הכוללת שפע של מצוות פרטיות, פרשת שֹפטים עיקרה הוא עיסוק בכלל ישראל. ארבעה עמודים ישנם בבנין בית ישראל: תורה, נבואה, כהונה ומלכות. תורה ונבואה הם שני צדדים של דבר ד' המגיע אלינו. כהונה שייכת לסדר עבודת הקודש של האדם, ומלכות היא סדר ההנהגה הלאומית והנהגת האומה.

ככל שסדר הממלכתיות במדינה, במשרד הפנים ובמשרד החוץ, נמשך מ"צדק צדק תרדֹף", על פי משפט התורה, יותר מתברר ערך החיים האמיתיים במדינה. יותר מתגלה "עם ד' תמים", כמו ש"תורת ד' תמימה". אנו נאמנים למדינה, יותר ממי שאינו משייך עצמו לתורה, כי המדינה נובעת מהמקור האבסלוטי של האמונה. המדינה בעצמה היא קודש קדשים, כי לא אנו עשינו את המדינה, אלא היא עובדה אלקית שאין לשנותה. גם הצבא התלוי במדינה, הוא מעשה ד'. כל זה ברור ל"צדיקים שמאמינים". אמנם מעצם המדינה ישנם דברים, פרטים, הנמשכים ונטפלים, ובאלה ישנם עדין פגמים רבים וצרות, כגון בחינוך ובמשפט, שיש הכרח לברר ולתקן, ובע"ה נצליח בכך, לאט לאט, במשך השנים.

 

כמו שפרשת 'יתרו' היא פרשה קטנה בכמות ונוראה באיכות, כך פרשתנו היא הנשמה היסודית והעיקרית לכל סידור המלכות והמדיניות הישראלית. התורה, הישיבות והרבנות, הן העושות את המלכות. ככל שהאור החדש המאיר על ציון יתפשט מתוכֵנו על כל המדינה, כך יותר תימשך המלכות ממקור השראת השכינה בישראל, ויתגלה קידוש השם של מלכות ישראל האמיתית.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל שפטים)

*

 

 

שבע דנחמתא

לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב, בִּשְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁבִּימֵי "בֵּין הַמֵצָרִים", תִּקְנוּ חֲכָמִים שֶׁנְּהֵא מַפְטִירִים בַּשַּׁבָּתוֹת הַלָּלוּ שָׁלֹשׁ הַפְטָרוֹת שֶׁל פֻּרְעָנוּת. אָמְנָם מִן הַשַּׁבָּת שֶׁלְּאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב אָנוּ מַפְטִירִים בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת (!), שֶׁבַע הַפְטָרוֹת שֶׁל נֶחָמָה, שֶׁזָּכוּ לַכִּנּוּי - "שֶׁבַע דְנֶחָמָתָא".

לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ד'" (ישעיהו נד).

וְכַמָּה יָפֶה, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁבַע הַהַפְטָרוֹת הַלָּלוּ, נִפְגֹּשׁ דַּרְכָּן בְּ'דוּ-שִׂיחַ' מְלַבֵּב שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הֵיאָך מְפַיֵּס ד' אֶת בָּנָיו, "מַפְצִיר" שֶׁיִּתְנַחֲמוּ, עַד שֶׁמִּתְרַּצִּים וְשָׁבִים אֵל דּוֹדָם.

 

הַפְטָרַת וָאֶתְחַנַּן:

-"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם!" כָּךְ ד' אֵל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

 

הַפְטָרַת עֵקֶב:

-"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ד' וַד' שְׁכֵחָנִי..." נֶאֱנַחַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

 

הַפְטָרַת רְאֵה:

-"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים!" "לֹא, לֹא שְׁכַחְתִּיכֶם, בָּנַי" אוֹמֵר ד'.

 

הַפְטָרַת שֹפְטִים:

-"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם!" וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְמָאֶנֶת לְהִנָּחֵם.

 

הַפְטָרַת כִּי תֵּצֵא:

-"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי!" וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עוֹדָהּ מִתְמַהְמַהַת ...

 

הַפְטָרַת כִּי תָּבֹא:

-"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ד' עָלַיִךְ זָרָח!" שָׁב ד' וּמַפְצִיר בְּבָנָיו... וְהִנֵּה לְבַסּוֹף...

 

הַפְטָרַת נִצָּבִים:

-"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בד' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע!!"

 

שֶׁבַע דְנֶחָמָתָא.

כָּךְ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים - חוֹטְאִים בְּכִפְלַיִם וְלוֹקִים, נֶעֱנָשִׁים, בְּכִפְלַיִם - וּמִתְנַחֲמִים בְּכִפְלַיִם, שנאמר: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי!

 

('תורת ד' תמימה', עפ"י שיחת הרב דרוקמן שליט"א לחוג-ליהדות של בני הקבוצים. עפ"י אבודרהם, סדר הפרשיות וההפטרות)

**

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד