• עמוסים נשאם

פרשת ראה

מחית עמלק

בסדר ההדרכה האלקית יש שתי מצוות "אכזריות" לגבי גוים: עמלק ושבעת עממים. אבל יש חילוק גדול ביניהם. שבעת עממים, אם אינם עובדים עבודה זרה, ומכירים בשלטוננו ואינם מורדים בנו, יש מקום שישארו בארץ, בתור מיעוט, בתור גרים-תושבים. אבל עמלק – חס ושלום! בשני המקומות בו הוא נזכר בתורה, אין שום מילה על עבודה זרה. אצל עמלק זה מצד עצמו! "מלחמה לד' בעמלק מדֹר דֹר" (שמות יז יט). בפרשת בשלח: "מחה אמחה את זכר עמלק" (שם שם יד), ואחר כך בפרשת כי תצא: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה יט). באמת, על מה חרון האף הזה?

"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידִם" (שמות יז ח). מה הוא רצה מאיתנו? אנחנו הולכים לתומנו, עם של עבדים משוחררים, ופתאום, בלי שום סיבה: "וילחם עם ישראל!" אין לנו איתו שום התנגשות פוליטית, מצד כיבוש הארץ, וגם לא התנגשות אידיאולוגית, מצד עבודה זרה. כלום! אלא מה? – ניגוד מצד עצמו!!

לכן עם עמלק אין פשרות, רק מחיה גמורה. זה מזכיר את דברי הימח-שמו, היטלר: "אינני יכול להיות עם ישראל בעולם אחד". הוא צדק. הוא עבר מן העולם...

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל ראה)

*

 

 

"בנים אתם לד' אלהיכם" (דברים יד א)

בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (לו א), מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת תַּנָּאִים, מֵרַבּוֹתֵינוּ - רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר. אָמְרָה הַתּוֹרָה: "בָּנִים אַתֶּם לַד' אֱלֹהֵיכֶם". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהֵם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים, הֵם קְרוּיִים בָּנִים. אֵין הֵם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים - אֵינָם קְרוּיִים בָּנִים! תָּלוּי! אִם מְקַיְּמִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אִם הוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, 'אִם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים' – אָז הֵם קְרוּיִים בָּנִים. אֲבָל אִם לֹא כָּךְ – אֵין הֵם קְרוּיִים בָּנִים! וְרַבִּי מֵאִיר: חָס וְשָׁלוֹם לוֹמַר כֵּן! עַם יִשְׂרָאֵל? זֶה הָעַם שׁד' בָּחַר לוֹ מִכָּל הָעַמִּים? שֶׁכְּבָר הִבְטִיחָנוּ: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל!" – בְּוַדַּאי אֵין אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, אֶלָּא: בֵּין אִם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים וּבֵין אִם אֵין נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים - בֵּין כַּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים! בְּלֹא תְּנַאי! בְּכָל מַצָּב - לְעוֹלָם הֵם קְרוּיִים בָּנִים. וּמֵבִיא רְשִׁימָה אֲרֻכָּה, 'חֲבִילָה' שֶׁל פְּסוּקִים, רְאָיוֹת חֲזָקוֹת לְהוֹכִיחַ דְּבָרַיו: שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה". אַף עַל פִּי שֶׁהֵם סְכָלִים, קְרוּיִים בָּנִים. וְנֶאֱמַר: "בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם", אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם אֱמוּנָה, קְרוּיִים בָּנִים. וְנֶאֱמַר: "זֶרַע מֵרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים", אֲפִלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, קְרוּיִים בָּנִים. וְנֶאֱמַר: "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם לֹא-עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל-חָי", וְלֹא סְתָם בָּנִים – עוֹד הֵם בָּנִים מְעֻלִּים!

 

נִתְמָהָה, בְּשֶׁל מָה יֵשׁ לוֹ צֹרֶךְ, לְרַבִּי מֵאִיר, בְּ'מָבּוּל שֶׁל הוֹכָחוֹת' לְטַעֲנָתוֹ? הָאֵין דַּי בְּהוֹכָחָה אַחַת? לֹא, אֵין דַּי בְּהוֹכָחָה אַחַת! בְּבַקָּשָׁה, שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: לוּ יְהִי כֵן, "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה" - כְּשֶׁהֵם סְכָלִים עוֹד הֵם נִקְרָאִים בָּנִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֵין בָּהֶם אֱמוּנָה, שׁוּב אֵינָם קְרוּיִים בָּנִים! ת"ל "בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם"! אַף כְּשֶׁאֵין בָּהֶם אֱמוּנָה, קְרוּיִים בָּנִים! וּבְכֵן טוֹב, כְּשֶׁאֵין בָּהֶם אֱמוּנָה עֲדַיִן קְרוּיִים בָּנִים. אָמְנָם, כַּאֲשֶׁר עוֹבְדִים לָעֲבוֹדָה זָרָה – מֵעַתָּה שׁוּב אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ קְרוּיִים בָּנִים. ת"ל "זֶרַע מֵרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיִתים"! אֲפִלּוּ עוֹבְדִים לָעֲבוֹדָה זָרָה, קְרוּיִם בָּנִים! וּמִכָּל מָקוֹם - בָּנִים טוֹבִים, בָּנִים מְעֻלִּים, בְּוַדַּאי כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִהְיוֹת לְעוֹלָם. ת"ל "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם לֹא-עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל-חָי"!

וְסוֹף סוֹף, הָאֵין זֹאת, שֶׁכָּל-כָּךְ יָפֶה הַבִּטּוּי הַזֶּה, "בָּנִים", לְבַטֵּא עַל יָדוֹ אֶת תְּכוּנָתָם הַמְּיֻחָדָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל? בֵּן - מַהוּ הַמְּיֻחָד בִּתְכוּנַת הַבֵּן? הָאֵין זֹאת, הֲרֵי זוֹ תְּכוּנָה, מְצִיאוּת חַיִּים, שֶׁאֵין לָהּ שִׁנּוּי עַד עוֹלָם! שֶׁהִיא נִצְחִית. כְּלוֹמַר, בֵּן - לְעוֹלָם נִשְׁאַר בֵּן! בֵּן לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ! בֵּין אִם טוֹב הוּא, הַבֵּן, בֵּין אִם אֵינֶנּוּ טוֹב. בֵּין אִם מַכִּיר הוּא בְּכָךְ, בֵּין אִם לֹא. יָכֹל שֶׁיִּהְיֶה בֵּן שׁוֹבָב, בֵּן פָּרוּעַ, "פֶּרֶא אָדָם", כְּפוּי טוֹבָה, וְעִם כָּל זֶה - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר בֵּן!

 

אָמְנָם יֶשְׁנוֹ דְּבַר-מָה נוֹסָף, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא נִמְשָׁךְ מִן הָרִאשׁוֹן: בְּוַדַּאי יֶשְׁנוֹ קֶשֶׁר רוּחָנִי, פְּנִימִי, בֵּין הָאָב לַבֵּן! בַּבֵּן חֲבוּיִּים, מְצוּיִים, כֹּחוֹתָיו, סְגֻלּוֹתָיו, כִּשְׁרוֹנוֹתָיו וּתְכוּנוֹתָיו שֶׁל הָאָב. בָּא רַבִּי מֵאִיר וְלִמְּדָנוּ: יֵשׁ זְמַנִּים וְיֵשׁ זְמַנִּים, יֶשְׁנָם דּוֹרוֹת וְיֶשְׁנָם דּוֹרוֹת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם קְרוּיִים בָּנִים. בֵּין אִם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים וּבֵין אִם אֵין נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים!

 

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּלְבַד, מוֹפִיעַ בַּתַּנַ"ךְ הַבִּטּוּי - "הוֹאִיל". נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א, ה). וְנִשְׁנָה בִּנְבִיאִים רִאשׁוֹנִים: "כִּי לֹא-יִטּשׁ ד' אֶת-עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ד' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם" (שמואל א יב, כב). וְנִשְׁלָש בִּנְבִיאִים אַחֲרוֹנִים: "עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי-צָו (עֲבוֹדָה זָרָה)" (הושע ה, יא). בָּא רַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים, מֵרַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים, וּמְצַיְּרֵנוּ צִיּוּר נֶחְמָד: בֵּין אִם עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, שֶׁאָז זָכוּ וּמִתְקַיֵּם בָּהֶם "הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"; בֵּין אִם אֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, סָרִים מִן הַדֶּרֶךְ וְהוֹלְכִים אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֲזַי, חָלִילָה, מִתְקַיֵּם בָּהֶם "הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צַו" - בֵּין אִם מִתְקַיֵּם בָּהֶם זֶה, בֵּין אִם מִתְקַיֵּם בָּהֶם זֶה, "הוֹאִיל ד' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעַם"! בֵּין אִם נוֹהֲגִים מִנְהָג בָּנִים, בֵּין אִם אֵין נוֹהֲגִים מִנְהָג בָּנִים - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים!

 

(מתוך 'תורת ד' תמימה' לר. סופר. עפ"י שיחת הרב דרוקמן שליט"א)

**

עבור לתוכן העמוד