• עמוסים נשאם

פרשת ואתחנן

ישראל ואוריתא

בפרשת 'דברים' מתברר הערך האלקי המיוחד של עם ישראל. בפרשת 'ואתחנן' אנו נפגשים בעשרת הדברות והתפרטותה של תורה. ישראל ותורה – ודוקא בסדר הזה! כשקוראים בשם ד' שלא מתוך קישור עִם עַם ישראל, יש סכנות נוראות של 'גניבת שם שמים', כנצרות.

נשמת ישראל היא היא התורה, כדברי חז"ל, שישראל קדמו לתורה (תנדב"א רבה טו). ישראל הם תורה בעצם ממשות חיוניותם האלקית. 'דברים-ואתחנן' הם ענין אחד, זוג אחד. קודם דבר ד' המחיה אותנו, המתגלה בנו בכל מציאותנו בתור עם, בכל הסדרים הרוחניים והממלכתיים שלנו – בפרשת 'דברים'. ואחר כך התפרטות נשמת ישראל על ידי תורה ומצוותיה – בפרשת 'ואתחנן'.

ישראל היא מין בריה אלקית כזו, שהתורה נמצאת בה בעצם טבעה...

*

 

בֵּאוּר: "יִשְׂרָאֵל קָדְמוּ לַתּוֹרָה"

"אָמַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. בָּא לִפְנֵי אָדָם אֶחָד וְאָמַר לִי: רַבִּי, שְׁנֵי דְּבָרִים יֵשׁ לִי בִּלְבָבִי וַאֲנִי אוֹהֲבָם אַהֲבָה גְּמוּרָה, וְאֵלּוּ הֵן - תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל, רַבִּי, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי מֵהֵם קָדַם. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים: תּוֹרָה קָדְמָה לַכֹּל, אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים קוֹדְמִים!" (תנא דבי אליהו רבה).

וּנְבָאֵר. כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: "רְאוּבֵן", אֶל מָה אָנוּ מִתְכַּוְּנִים? אֶל "מִי" אָנוּ קוֹרְאִים? לְשִׂכְלוֹ שֶׁל רְאוּבֵן? לְיָדָיו? לְלִבּוֹ? אֶל מִי אוֹ מָה אָנוּ פּוֹנִים? מִי הוּא זֶה - "רְאוּבֵן"? נִשְׁמָתוֹ? לְבוּשָׁיו? רַגְלָיו? אָזְנָיו? אוֹ שֶׁמָּא מַחְשְׁבוֹתָיו? וּבְכֵן, נִתָּן לוֹמַר: הוּא כֹּל אֵלָה שֶׁהִזְכַּרְנוּ גַּם יַחַד - וַעֲדַיִן לֹא קָרָאנוּ אֶל "רְאוּבֵן"! מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר אָנוּ אוֹמְרִים "רְאוּבֵן", אָנוּ פּוֹנִים לְאִישׁ זֶה שֶׁשְּׁמוֹ רְאוּבֵן. וְזֶה הָאִישׁ בְּשֵׁם רְאוּבֵן, הֲלֹא הוּא גַּם לִבּוֹ וְגַם שִׂכְלוֹ וְגַם אָזְנָיו וְגַם יָדָיו שֶׁל "רְאוּבֵן", הַאֵין זֹאת? אִישׁ זֶה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בְּשֵׁם רְאוּבֵן, בַּעַל הַזָּקָן הַחוּם וְהַכִּפָּה הָרְקוּמָה וַחֲלִיפָתוֹ הַשְּׁחוֹרָה, הֲלֹא הוּא כֹּל שֶׁאָמַרְנוּ עַד כֹּה – ו... וְזֶה הַכֹּל?? וְלֹא עוֹד?? הִנֵּה דֶּרֶךְ מָשָׁל, בֻּבָּה - אֶפְשָׁר הַדָּבָר לִקְרֹא לִקְרָאתָהּ: 'שָׁלוֹם לָךְ'? פֶּסֶל - הֲנִתָּן הַדָּבָר לְבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם? לֹא וָלֹא! אִם כֵּן מִיהוּ זֶה - "רְאוּבֵן", שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִקְרֹא לְעֻמָּתוֹ: "שָׁלוֹם רְאוּבֵן אָחָא"? הֲלֹא זֶהוּ - רְאוּבֵן הַחַי! רְאוּבֵן הַחַי וְנוֹשֵׁם וּמְדַבֵּר וְחוֹשֵׁב וּמֵבִין. לָשׁוֹן אַחֶרֶת, הֲרֵינִי קוֹרֵא לִרְאוּבֵן הַחַי!

הִנֵּה תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד. אַךְ יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם - מִיָּד הוּא צוֹרֵחַ, "מִיָּד הוּא חַי"! מִיָּד הוּא "בַּעַל נְשָׁמָה". "נְשָׁמָה" זוֹ, כֹּל עִנְיָנָהּ - אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, יוֹנֶקֶת וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. נְשָׁמָה מְעַנְיֶנֶת. וְלֹא עוֹד, אֲפִלּוּ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, "הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא". וּכְמוֹ בָּאָדָם הַיְחִידִי, מַמָּשׁ כָּךְ בְּיַחַס לָאֻמָּה שְׁלֵמָה. יִשְׂרָאֵל הוּא יִשְׂרָאֵל הַחַי, יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ נְשָׁמָה-תּוֹרָה. וּמֵעַתָּה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ "רְאוּבֵן", אָמַרְנוּ "רְאוּבֵן הַחַי"! וְכָךְ מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ יִשְׂרָאֵל – אָמַרְנוּ תּוֹרָה!

זֶהוּ אֵפוֹא: "יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּדְמוּ לַתּוֹרָה". פָּרָשַׁת דְּבָרִים קוֹדֶמֶת לְפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן. פָּרָשַׁת דְּבָרִים עִנְיָנָהּ: יִשְׂרָאֵל. פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן עִנְיָנָהּ: תּוֹרָה. פָּרָשַׁת דְּבָרִים הִיא כֻּלָּהּ "יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּדְמוּ לַתּוֹרָה", יִשְׂרָאֵל הַחַי, הַיּוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁעֶצֶם חַיָּיו וְעֶצֶם מְצִיאוּתוֹ הֵם תּוֹרָה. שֶׁמַּמָּשׁוּת חַיָּיו הִיא תּוֹרָה, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ תּוֹרָה! וּלְאַחֲרֶיהָ, פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן - זוֹהִי הַתּוֹרָה. עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, לוּחוֹת שְׁנִיִּים. הַתּוֹרָה הַמִּתְגַּלָּה בִּפְרָטִי לִמּוּדֶיהָ, בַּיְּשִׁיבָה וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הַתּוֹרָה לְלוֹמְדֶיהָ. "יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּדְמוּ לַתּוֹרָה" - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָה, גּוּף וּנְשָׁמָה שׁד' יָצַר! אָמְנָם הַתּוֹרָה הַנִּמְשֶׁכֶת וּבָאָה מִתּוֹךְ יִשְׂרָאֵל, זוֹהִי הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים וּמְגַלִּים מִצִּדֵּנוּ, כָּאן לְמָטַה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם.

וְהוּא שֶׁתִּקְנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה: "בָּרוּךְ אַתָּה ד'... אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה ד' נוֹתֵן הַתּוֹרָה". שֶׁבֶּאֱמֶת יָכֹל אָדָם לַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ: סוֹף סוֹף, מִפְּנֵי מָה בָּחַר ד' בְּיִשְׂרָאֵל, מַהִי חֲשִׁיבוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָאֵין זֹאת - תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם? וּמִמֵּילָא, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה כָּל-כָּךְ, נוּ מִן הַסְּתָם - הוּא "קְצָת פָּחוֹת יִשְׂרָאֵל"... אַךְ לֹא כָּךְ חָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. שֶׁאִם כֵּן הוּא, הָיָה נוּסַחהַבְּרָכָה כָּךְ: "אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ וּבָחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים" - מִפְּנֵי מָה בָּחַר ד' בְּעַם יִשְׂרָאֵל? בְּוַדַּאי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה!... אֶלָּא מָה נַעֲשֶׂה, וְלֹא כָּךְ תִּקְנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לֹא כָּךְ כְּלָל, אֶלָּא דַּוְקָא בַּהֵפֶךְ הַגָּמוּר! רֵאשִׁית לַכֹּל: "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים"! בְּמִי בָּחַר? בְּעַם יִשְׂרָאֵל בָּחַר! בְּלֹא תְּנַאי! רַק מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָנוּ, רַק כִּי כָּךְ הָיָה רְצוֹנוֹ. וְלָעַם הַזֶּה שֶׁנּוֹצַר, שֶׁנִּבְרָא בַּעַל סְגֻלָּה כָּל-כָּךְ נֶחְמָדָה וּמְיוּחָדָה - לוֹ נָתַן ד' אֶת תּוֹרָתוֹ. לְמִי נָתַן? – לָעַם! לָאֻמָּה נָתַן! לֹא לְמוֹישֶׁה וְחַיִּים וְיַענְקְ'ל, אֲפִלּוּ יִהְיוּ רַבָּנִים חֲשׁוּבִים. לֹא לָהֶם נָתַן. רַק לְעַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ נָתַן - לְיִשְׂרָאֵל הַחַי! הוּא-יִתְבָּרַך נָתַן! לֹא אָנוּ בָּחַרְנוּ: "בָּרוּךְ אַתָּה ד' נוֹתֵן הַתּוֹרָה". אַתָּה נוֹתֵן הַתּוֹרָה. אַתָּה ד' בָּחַרְתָּ בָּנוּ, וְאַתָּה נָתַתָּ לָנוּ תּוֹרָה. זֶהוּ אֵפוֹא: יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּדְמוּ לַתּוֹרָה, יִשְׂרָאֵל הַחַי, שֶׁמִּמֶּנוּ מִתְפָּרֵט כֹּל תַלְמוּדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בַּיְּשִׁיבָה.לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע, כִּי הַדֶּרֶךְ לַתּוֹרָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל! וְאַהֲבַת תּוֹרָה פֵּרוּשָׁהּ - אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל! וְאֵין דְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה בְּלֹא דְּבֵקוּת בְּיִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי כִּי "יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים קָדְמוּ"...

(ע"פ 'תורת ד' תמימה' לר. סופר)

עבור לתוכן העמוד