• עמוסים נשאם

תשעה באב

"מִשְׁנֶה תּוֹרָה". תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

 

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הָאוֹר. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מְקוֹר הָאוֹרָה לְכֹל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. חוּץ-לָאָרֶץ הוּא מְקוֹם הַחֹשֶׁךְ! אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בֵּיִת חַיֵּינוּ. יוֹתֵר מִכָּךְ. כֹּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ חָשׁוּב כְּמֵת! וְהִנֵּה, עוֹלֶה יְהוּדִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִכְנַס בִּגְבוּלָהּ בְּכֹל גּוּפוֹ, וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לִכְנִיסָתוֹ לָאָרֶץ - אָמַר 'קְרִיאַת שָׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה', 'בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי', הִפְקִיד נִשְׁמָתוֹ בַּיָּד ד', הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ וְנִרְדַּם. וּבַבֹּקֶר? הַפְתָּעָה נְעִימָה! תַּחַת הַנְּשָׁמָה "הַמְּשֻׁמֶּשֶׁת", הַמְרֻפֶּטֶת, הָעַצֵּבָה, "הַנְּשָׁמָה שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ" - קִבֵּל נְשָׁמָה חֲדָשָׁה, מְצֻחְצָחָה, יְפֵהפִיָּה, זַכָּה וּבָרָה - נְשָׁמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

חֻמָּשׁ דְּבָרִים, שֵׁם נוֹסַף נָתְנוּ לוֹ רַבּוֹתֵינוּ: 'מִשְׁנֶה תּוֹרָה'. כִּבְיָכוֹל 'תּוֹרָה שְׁנִיָּה', נִתְמָהָה, וְכִי שְׁתֵי תּוֹרוֹת יש כָּאן? אֶלָּא נְבָאֵר. הִנֵּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד מֵהַר סִינַי וְהַלּוּחוֹת בְּיָדוֹ - רָאָה אֶת הָעַם רוֹקְדִים סָבִיב עֵגֶל-הַזָּהָב, וּבַחֲמָתוֹ, הִשְׁלִיך אֶת הַלּוּחוֹת אַרְצָה וְשִׁבְּרָם. הַדָּבָר הָיָה בְּי"ז בְּתַמּוּז. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים עָלָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֶל הָאֱלֹקִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּשֵּׁנִית. מָה פֵּרוּשׁ? וְכִי נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה חֲדָשָׁה? וְכִי הֶחֱלִיף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָלִילָה, אֶת הַתּוֹרָה בְּאַחֶרֶת? חַס וְשָׁלוֹם! הַתּוֹרָה אַחַת הִיא, וְלֹא תֻחְלָף, חָלִילָה, לְעוֹלָם. הָבָה נֹאמַר, כֹּל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַד הֵנָּה, הָיוּ כְּמוֹ הֲכָנָה וְהַכְשָׁרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה, לִקְרַאת הָעִנְיָן הַגָּדוֹל וְהַנִּפְלָא - הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! עַתָּה הִנְנוּ נִפְגָּשִׁים בְּמַסֶּכֶת חֲדָשָׁה. חֲדָשָׁה? אִם כֵּן - תּוֹרָה אַחֶרֶת חָלִילָה? לֹא לֹא, רַק חֲדָשָׁה-יְשָׁנָה. תּוֹרָה עַתִּיקָה - שֶׁהִיא גַּם חֲדָשָׁה. יָשָׁן שֶׁהוּא חָדָשׁ. הַיּוֹם, כְּאִלּוּ קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ. וּמַהִי הַמַּסֶּכֶת, מַהִי הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה-יְשָׁנָה הַזּוֹ, מַהוּ הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁעִמּוֹ אָנוּ נִפְגָּשִׁים הַיּוֹם? כָּל-כֻּלּוֹ הוּא מֵעַיִן חֲזָרָה גְּדוֹלָה עַל כֹּל מָה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ בְּהַר סִינַי, בְּחֹרֵב, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ אִתֶּם בְּחֹרֵב" (דברים כח סט). מלבד! הָבָה נִרְאֶה.

כְּשֶׁשָּׁלַח ד' אֶת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּמִצְרַיִם לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה, הִתְחַנֵּן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִפְנֵי ד': "בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", הֲרֵינִי כְּבַד-פֶּה וּכְבַד-לָשׁוֹן, אֵינֶנִּי 'דַּבְּרָן'. אָמַר לוֹ ד': וּבְכֵן טוֹב, אַהֲרֹן אָחִיךָ, הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה. כָּךְ, אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. וְהַיּוֹם, הַקְשִׁיבוּ: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה!" (שם א א). מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִרְפָּא. הוּא כְּבָר "אִישׁ דְּבָרִים"! וְלֹא סְתָם דַּבְּרָן - מָשָׁה רַבֵּינוּ מְדַבֵּר חֵלֶק שָׁלֵם שֶׁל תּוֹרָה, חֻמָּשׁ שָׁלֵם! הַפְלֵא וָפֶלֶא. וּמָה מְדַבֵּר מֹשֶׁה? מְבָאֵר וּמַסְבִּיר וְחוֹזֵר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת – מֵחָדָשׁ! מִשְׁנֶה תּוֹרָה!

הִנֵּה לָמַדְנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קִבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְשָׁמָה חֲדָשָׁה. וְאִם כֵּן - עַתָּה יֵשׁ לְבָאֵר, לְלַמֵּד, לְהַסְבִּיר אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לִפְנֵי הַנְּשָׁמוֹת הַחֲדָשׁוֹת הַלָּלוּ. הָרֵינוּ כֻּלָּנוּ כְּ"עוֹלִים חֲדָשִׁים". וְכִי יֶשְׁנָם "עוֹלִים יְשָׁנִים"? אֶלָּא, "עוֹלִים יְשָׁנִים – שֶׁהִתְחַדְּשׁוּ". מָתַי נִתְחָדְּשׁוּ? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?

וּבְכֵן יֵשׁ לַשּׁוּב וּלְהַזְכִּיר וּלְבָאֵר וּלְלַמֵּד בְּלָשׁוֹן "אֶרֶץ יִשְׂרְאֵלִית", אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ! מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְקִרְיַת-שְׁמוֹנֶה וְעֵין-חָרוֹד וּדְגָנִיָה, אֵינֶנָּהּ כַּתּוֹרָה שֶׁל פְרַנְקְפוּרְט וּפַרִיס וּבְרוּקְלִין וְרוֹמָא! אֵינֶנָּהּ וְלֹא הָיְתָה וְלּא תִּהְיֶה עַד עוֹלָם! כֻּלָּנוּ כֻּלָּנוּ, כָּל הָעַם כֻּלּוֹ, עוֹמֵד עַל גְּבוּל הַמִּדְבָּר, בְּפִתְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמֹעַ מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ "שִׁעוּר בְּתוֹרָה"! וּמָה אָנוּ שׁוֹמְעִים? "ד' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם... בּוֹאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ!" (שם א ה-ח).

מַהוּ אֵפוֹא 'מִשְׁנֶה תּוֹרָה', הַתּוֹרָה הַיְשָׁנָה-חֲדָשָׁה? - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! "אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", וְאֵין תּוֹרָה באמת - אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

(על פי 'תורת ד' תמימה' לר. סופר)

*

 

 

על מה אבדה הארץ

"מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ד' ויגדה, על מה אבדה הארץ... ויאמר ד' על עזבם את תורתי" (ירמיהו ט יא-יב. נדרים פא א).. "מצינו שויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על מאסה של תורה, שנאמר: על מה אבדה הארץ? על עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים אין כתיב כאן אלא 'על עזבם את תורתי'" (פתיחתא דאיכה רבתי).

אהבת כלל ישראל

ביטול התורה הגדול הוא כשניגשים לתורה בגישה לא נכונה, כשלא ניגשים אליה מתוך טהרה, טהרת האדם המדבר, הגורמים להשניא את התורה, "כל משנאי אהבו מות" (משלי ח לו) – "אל תיקרי משנאי אלא משניאַי" (שבת קיד א), זה תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו (שם), ומה נאמר ומה נדבר במצבים של רבב מוסרי של חילול השם, של טומאת המידות?! אם אין מזדרזים להנקות מזה, כמה משניאים! חז"ל אמרו: "ואהבת את ד' אלקיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך" (יומא פו א). יש להיות מאהב שם שמים על הבריות, יש להרבות התאהבות בכלל ישראל. כמה פעמים חזרתי על דברי קודש של הגאון: "ואת עשו שנאתי – דהשם-יתברך שונא מקטרגים על בניו, אף הקדושים" (פירוש הגר"א תיקוני זהר נז ב) – כשהקב"ה שונא – זה נורא ואיום!.. אין על זה תירוץ!... עקירת התורה, גרימת מאיסת התורה – זה גרוע מכל.. אנו מתקרבים אל הימים הקדושים, ו"בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". בשם הבעל-שם-טוב אומרים, שצריך לפקוח את האזנים, ונזכה גם היום לשמוע את בת-הקול הזו.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל מועדים)

**


אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד