• עמוסים נשאם

פרשת דברים

תורת ארץ ישראל

ב"אורות התורה" יש פרק מיוחד על ההבחנה בין תורת ארץ-ישראל לבין תורת חוץ לארץ, על פי מאמר חז"ל: "אין תורה כתורת ארץ ישראל". אין זו מליצה בעלמא. יסוד הענין הוא, שהתורה היא חיים, חיוניות. האם היהודי הפרטי או הציבורי יכול להיות במצב דומה של חיוניות בהיותו באויר ירושלים, פתח תקוה או עין חרוד – כמו בהיותו בברוקלין או בויליאמסבורג? חס ושלום! אין זה אותו אויר ואין זו אותה מציאות. אין זו אותה תורה ואין אלו אותן מצוות. אויר ארץ ישראל הוא יצירה אלקית, וממנו נפח ריבונו של עולם את נשמת חיינו. כאן בריאותנו השכלית והרוחנית, ודבר זה לא ניתן להשתנות. אי אפשר לקיים אותה התורה ואותן המצוות באויר הטמא של אדמה טמאה.

"בֹאו וּרשוּ!"

אחרי יציאתנו מן המדבר ולקראת כניסתנו פנימה, כבר יכולים אנו להבין ולקלוט את התורה. "הואיל משה באר את התורה הזאת". משה רבינו מתחיל להסביר את התורה במובנה האמיתי. אנחנו מתכוננים לשמוע איך מתבארת התורה בהתקרבותנו אל האויר הבריא שלנו. אנחנו מחכים לשמוע ממשה רבינו דברי תורה! ומה הם דברי התורה שאנו שומעים? "ד' אלקינו דִבֵּר אלינו בחֹרב לאמֹר רב לכם שֶבֶת בהר הזה. פנו וסעו לכם". צאו וסעו לכם הלאה, זו התורה! "בֹּאו ורשו את הארץ!" "עלה רֵש!" זו התורה המתבארת!!

 

עבור לתוכן העמוד