• עמוסים נשאם

פרשת בלק

בלעם – כמשה

בלעם אינו סתם גוי פשוט, הוא אישיות מיוחדת, גאונית. חז"ל מודיעים לנו: "'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומנו? (ומיהו) בלעם". אם כן – נביא. אמנם נביא בטומאה, ברשעות, ומכל מקום יש צד מה של פגישה בינו לבין משה רבינו. וצריך להבין.

"כי רגע באפו"

אנו נפגשים בכשרון אדיר של תפיסת הרע שבמציאות. בכך בלעם הרשע הוא יחיד במינו בכל ההסתוריה. רבש"ע הוא טוב לכל, הוא הטוב והמטיב. טובו מתגלה בבריאה המלאה טוב, באופן כללי. במסכת עבודה זרה מופיע 'סדר יומו' של רבש"ע, כיצד הוא זן ומפרנס לכל, כיצד הוא מחנך את בריותיו, כיצד הוא מלמד תורה לעמו ישראל. טוב גשמי וטוב רוחני על הכל. אמנם מוכרח שתהא בעולמו גם איזו טיפה מרה, מקום המשפט. אם כן עיקר הבריאה, רובא דרובא – "חסד אל כל היום". ויש גם מעט שבמעט זעם, שנאמר: "אל זֹעֵם בכל יום". שואלים חז"ל: "וכמה זעמו?" ועונים: "רגע!" רובו ככולו – חסד ונועם ד'. וטיפה אחת ביום – של זעם, 'באפו'. כך הוא סדר הבריאה.

הנה, זוהי גאונותו-ברשעות העצומה של בלעם הרשע, הנביא בטומאה מאומות העולם – שהוא יודע לתפוס, לכוון אל הרגע הזה, אל הטיפה המרה הזו, בה הקב"ה זועם, כועס על בניו – על מנת לקלל! "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו: ...עין טובה.. וכל מי שיש בו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של בלעם הרשע: ...עין רעה.. (אבות). זה לעומת זה עשה האלקים.

אשרינו מה טוב חלקנו.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל בלק)

 

*

שיא הברכה ושיא הרשעות

ריבונו של עולם מודיע לבלעם: "לא תאֹר את העם הזה כי ברוך הוא" (במדבר כב יב). ומתוך כך מתגלה כל תוכן "כי ברוך הוא": קודשא-בריך-הוא ישראל ואורייתא, גאולה ותשובה, "כי מראש צורים אראנו" (שם כג ט), "כעת יֵאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (שם כג). נורא מה שמתגלה בחזונו של בלעם! אמנם, מה שד' הפך את הקללה לברכה, זה היה בעל כרחו של בלעם. אבל באמת היה בלעם גאון אדיר – בטומאה! מה שמתגלה ב"מתנת הפרידה" שהשאיר לנו, בסוף פרשתנו, להחטיא את ישראל בעריות עם בנות מואב.

מספרים הלצה על אדם נכבד שהוצרך לשהות בבית חולים לחולי רוח. לאחר זמן רב בא ידיד לבקרו. שוחח עם החולה, והתרשם: "נו ברוך השם, הכל בסדר איתו, הוא נורמלי". כשעמד להיפרד מהחולה, ברגע האחרון, תפס החולה את ידו של ידידו ונשך אותה... הוא היה בסדר רק למראית עין, ובאמת נשאר משוגע. כך בלעם.

קנאות מתוך תורה

לעומת הגילוי הפלאי של בלעם, בא הגילוי הפלאי של פינחס. פינחס זה אליהו. לעומת בלעם הבא מעמקי הטומאה, כל כחו של פנחס מתוך תורה, "ויקֹם מתוך העדה" (שם כה ז), מתוך סנהדרין. לקנא קנאת ד' מותר רק מי שבא מתוך העדה, מתוך תורה, באמת.

(על פי שיחות הרצ"י זצ"ל בלק)

**

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד