• עמוסים נשאם

פרשת חקת

הנצחון על מלאך המות

משה רבינו עלה לעילא ולעילא, ארבעים יום וארבעים לילה, כדי להוריד את התורה, והיתה לו מלחמה עם המלאכים, שניסו לעכב בעדו: "מה לילוד אשה בינינו?" משה רבינו טוען כנגדם: למה לכם תורה? כלום יצר הרע יש לכם? ובאמת משה רבינו ניצח את המלאכים והוריד את התורה משמים לארץ, אלינו. ישנם מצבים שונים של מנצחים ומנוצחים בהסתוריה. פעמים ישנו מנוצח בלע כרחו, הוא איננו משלים עם תבוסתו, וזומם מזימות להתקומם. לעומת זאת ישנו מצב, דומה לזה המתואר ב'משלי': "ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו". הנצחון היותר גדול הוא, כאשר המנוצח מכיר בצדקת המנצח ומודה לו. כזה היה נצחון משה רבינו על המלאכים. המלאכים הסכימו עימו, השלימו עימו והודו לו, ואפילו עזרו לו והצטרפו אליו בידידות. ישנם כמה מיני מלאכים, מלאכים טובים ומלאכים רעים. גם מלאך המות הוא כח, שליח של רבש"ע. כל מלאך הביא לו מתנה, וגם מלאך המות הביא למשה רבינו מתנה. ומהי? לימד אותו את סוד הקטורת! לימד אותו איך לטפל בסידור המיוחד של הציווי האלקי, שמתוך כך ידע משה רבינו כיצד לעצור את המגפה. לימדו סוד כליון עצמו! זוהי ההשלמה הגמורה!

 

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל חקת)

*

 

סימנים של תורה

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב). הָ'רֶצֶפְּט' הָאֱלֹקִי לְטַהֵר טְמֵאִים הוּא דַּוְקָא עַל יְדֵי פָּרָה אֲדֻמָּה! בְּפָרָשַׁת שְׁמִינִי מופיעה רְשִׁימַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַכְּשֵׁרִים. וְהִנֵּה, בְּיַחַס לַדָּגִים כּוֹתֶבֶת הַתּוֹרָה: "אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ" (ויקרא יא, ט). וּמְעַנְיֵן מְאֹד, מְגַלִּים לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ (חולין סו ב): "כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת - יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר!" כָּךְ הוּא? יוֹצֵא, כִּבְיָכוֹל, יֶשְׁנוֹ כָּאן סִימָן מְיֻתָּר! סוֹף סוֹף, סְנַפִּיר לָמָה לָנוּ? "תִּכְתֹּב הַתּוֹרָה קַשְׂקֶשֶׂת וְלֹא תִּכְתֹּב סְנַפִּיר!" אֶלָּא מִיָּד מְתָרֶצֶת שָׁם הַגְּמָרָא: "מִשּׁוּם יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר!" כִּבְיָכוֹל, "יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק", לְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "לְהַגְדִּיל" אֶת הַתּוֹרָה. מְעַנְיֵן, וְאֵיךְ מַגְדִּילִים אֶת הַתּוֹרָה? אֵיךְ מַגְדִּילִים דָּבָר, אֵיךְ מְסַדְּרִים שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת? הִנֵּה כָּךְ - מְסַדְּרִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה! מַגְדִּילִים אֶת כָּמוּתוֹ: "אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" - זֶה מַשֶּׁהוּ! זֶה מְכֻבָּד! אַךְ הַתּוֹרָה יוֹתֵר מְכֻבֶּדֶת, יוֹתֵר חֲשׁוּבָה: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף!" הַתּוֹרָה טוֹבָה אֲפִלּוּ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף! לכאורה, תירוץ משונה. אלא פה אנו נפגשים בַּטַּעַם הַנִּפְלָא שֶׁל סֵדֶר הַסִּימָנִים שֶׁבְּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁבַּתּוֹרָה.

הִנֵּה אָדָם, אָבַד לוֹ שְׁטָר כֶּסֶף. וְאֵיךְ יָשִׁיב אֲבֵדָתוֹ? בַּעֲבוּר סִימָנִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל: יֵשׁ בּוֹ נֶקֶב וכו'. סימָן זֶה, אֵין לוֹ עִם הַשְּׁטָר וְלֹא כְּלוּם. אֵינֶנּוּ מַעְלֶה וְאֵינֶנּוּ מוֹרִיד. בֶּאֱמֶת אֵין כֹּל קֶשֶׁר פְּנִימִי בֵּין הַסִּימָן לְבֵין הַשְּׁטָר. רַק בְּאֹפֶן מִקְרִי נֶעֱזַרְתִּי בּוֹ, לְזַהוֹת בְּעֶזְרָתוֹ אֶת הַשְּׁטָר שֶׁלִּי! לָשׁוֹן אַחֶרֶת, זֶהוּ סִימָן חִיצוֹנִי, לא עצמי. אוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּבֵיִת הַמִּרְקַחַת עוֹמְדוֹת צִנְצָנוֹת שֶׁל תְּרוּפוֹת, וְדָבוּק עַל גַּבָּן פֶּתֶק, הַמּוֹרֶה עַל תָּכְנַן, אַף כָּאן זֶהוּ סִימָן חִיצוֹנִי, שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר עִם תֹּכֶן הַבַּקְבּוּק. לֹא כֵן סִימָנִים שֶׁל תּוֹרָה, סימנים פנימיים.

 

מַעֲלֶה גֵּרָה וּמַפְרִיס פָּרְסָה, סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. אִלּוּ הָיוּ הַקַּשְׂקֶשֶׂת וְהַסְּנַפִּיר רַק סִימָנִים חִיצוֹנִיִים לְבַדָּם, אָכֵן הָיָה כָּאן סִמֵּן מְיֻתָּר. אֲבָל בֶּאֱמֶת, כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, סִימָנֵי הַטָּהֳרָה שֶׁבְּבַעֲלִי הַחַיִּים, סִימָנִים שֶׁמּוֹסֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה - כְּלָל וְכָלַל אֵינָם סִימָנִים חִיצוֹנִיִים! וּבְכֶן, אֵלּוּ מִין סִימָנִים הֵם?

הִנֵּה, אָדָם עָצֵב, הָאֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֵימָתַי אָדָם עָצֵב וּמָתַי הוּא שָׂמֵחַ? בְּוַדַּאי. כְּשֶׁעֵיְנָיו עֲצוּבוֹת, כְּשֶׁפִּיו מְעֻקָּם, כְּשֶׁקּוֹלוֹ רוֹעֵד וְנָמוֹךְ - הֲרֵי הוּא עָצוּב. וּבְהֵפֶךְ: כְּשֶׁעֵיְנָיו נוֹצְצוֹת, שׂוֹחֲקוֹת, כְּשֶׁפִּיו מְחֻיָּךְ, כְּשֶׁקּוֹלוֹ בּוֹטֵחַ - סִימָן הוּא, שֶׁהוּא שָׂמֵח! סִימָן! הַפָּנִים - מְגַלּוֹת מַהוּ שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בִּפְנִים. הַפָּנִים, הֵן סִימָן – לַפְּנִים! מָה שֶׁהַלֵּב חָשׁ, מָה שֶׁעוֹבֵר בְּמֹחוֹ שֶׁל אָדָם - הוּא נִשְׁקָף בָּעֵינַיִם, בַּפֶּה, בָּאַף, בַּמֵּצַח, בְּכֹל הַגּוּף כֻּלּוֹ!

הִנֵּה עַתָּה מִתְבַּהֲרִים הַדְּבָרִים. כָּךְ סִדֵּר בּוֹרֵא עוֹלָם אֶת בְּרִיאָתוֹ הַנִּפְלָאָה, שֶׁכֹּל תְּכוּנָה פְּנִימִית בְּתוֹךְ בַּעַל הַחַיִּים, תִּתְגַּלֶּה בְּאֵבָרָיו הַחִיצוֹנִיִּים: בְּצֶבַע הָעוֹר, בְּצֶבַע הַשֵּׂעָר, בְּצוּרַת הַפַּרְסָה, בְּהַעֲלָאַת הַגֵּרָה, בַּסְּנַפִּיר, בַּקַשְׂקֶשֶׂת! אִם ד' בָּרָא סְנַפִּיר - אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מְיֻתָּר? אִם הָיָה סִימָן חִיצוֹנִי בִּלְבַד - הָיָה מְיֻתָּר. אַךְ הוּא אֵינֶנּוּ סִימָן חִיצוֹנִי. זוֹהִי מַמָּשׁ תְּשׁוּבַתָם שֶׁל חֲכָמִים בַּגְּמָרָא! לָמָּה הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה "סְנַפִּיר", אַף עַל פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה, בְּאֹפֶן טֶכְנִי, הוּא מְיֻתָּר? "מִשּׁוּם יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר!"לֹא הַגְדָּלָה כַּמּוּתִית, הַגְדָּלָה אֵכוּתִית, פְּנִימִית! בָּא הַסְּנַפִּיר, וּמַגְדִּיל טָהֳרָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה! וּמַגְדִּיל קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה! עַל שׁוּם כָּךְ, יָפֶה כָּתְבָה הַתּוֹרָה עוֹד סִימָן טָהֳרָה, וְעוֹד סִימָן כַּשְׁרוּת. לְהוֹדִיעַ הֵיאָך הַכַּשְׁרוּת וְהַטָּהֳרָה הַפְּנִימִיִּים, הֵם מִתְפַּשְּׁטִים מִבִּפְנִים הַחוּצָה, וּמִתְגַּלִּים בְּכֹל פְּרָטֵי הָאֲבָרִים שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים - עַד הַקַּרְנַיִם, עַד הַפַּרְסוֹת, עַד קְצוֹת הַצִּפָּרְנָיִם, עַד צֶבַע הַשֵׂעַר, עַד – צֶבַע הָעוֹר!

וְכָךְ שַׁבְנוּ לְפַרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה. "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה"- דַּוְקָא אֲדֻמָּה! לֹא לְבָנָה, לֹא חוּמָה, לֹא שְׁחוֹרָה, רַק כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה תְּמִימָה! אָכֵן, אֶת הַסּוֹד הַזֶּה, אֵיךְ הַסְּגֻלָּה לְטַהֵר טְמֵאִים, מִתְגַּלָּה דַּוְקָא בְּ"פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה", אֶת הַסּוֹד הַזֶּה - רַק "שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ"! "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה".

(על פי 'תורת ד' תמימה' לר. סופר)

**
עבור לתוכן העמוד