• עמוסים נשאם

שלח לך

חטא המרגלים ומעשה העגל

לכאורה החטא החמור בשניהם היה מעשה העגל. אמנם הראשונים, ובעיקר 'הכוזרי', מסבירים שחטא זה היה חמור לפי מדרגתם ('הגדול שחטאיו ספורים', שם א צג), ולא היה עבודה זרה ממש. ובכל זאת נמשכה ממנו חולשה רוחנית לעם ישראל לכל הדורות. ועוד, לולא מעשה העגל, לא היינו צריכים לכבוש את ארץ ישראל על ידי מלחמות, כמבואר ב'אורות'. אמנם יש גדולים, כ'משך חכמה' למשל, שהדגישו שחומרת חטא המרגלים גדולה ממעשה העגל, מה שניכר בחומרת העונש (ומענין מאד, על פי זה, אכן רבינו הרב צבי יהודה חילק בין 'מעשה העגל' לבין 'חטא המרגלים', על פי מה שהסברנו). וכן, מעשה העגל לא הקיף כל עם ישראל, רק שלושת אלפים בלבד, ואחר שנהרגו שב הכל לתיקונו. מה שאין כן בחטא המרגלים, שבו חטא העם כולו, לבד יהושע וכלב, מה שגרם מהפכה בכל מהלך הדרך, מאחד עשר יום לארבעים שנה, ונפסל כל הדור ההוא מלהיכנס לארץ ישראל.

שורש חטא המרגלים

בדבריהם של המרגלים מתגלֶה חוסר הבנה מהותי לגבי הקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל! המרגלים מתיחסים אל העם היושב שם: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", בלא להתיחס אל הארץ, וחיוניותה לעם ישראל. אבל יהושע וכלב אומרים: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה". הם מדגישים את ההכרח האלקי שעם ישראל ישב בארצו, המחייב לעלות אליה ולרשתה, בין אם אין שם גוים, בין אם יש שם גוים באופן ארעי.

העדר ההבנה והאמונה בעצם ענין עם ישראל ותורה במציאות קידוש החיים והארציות, הם גרמו למאיסת ארץ חמדה על ידי העם כולו, ונגזר עונש על כל הדור ההוא.

 

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל שלח לך)

*

 

 

חיוניות ארץ ישראל לאומה

חומש 'במדבר' הוא 'ספר הדרך'. ו'הדרכים בחזקת סכנה'. ממשברי הפרשה הקודמת אנו מגיעים לחטא שהוא על כולם: חטא המרגלים. לאחר מעשה העגל התפייס עימנו ד', וגם שלושת אלפים איש בלבד עבדו לעגל ונהרגו. אמנם בחֶטא המרגלים חָטָא העם כולו, ואחד עשר יום הפכו לארבעים שנה! מפני שעיקר ענינו של עם ישראל הוא בארץ ישראל, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דבה"י א יז כא) – בארץ הם גוי אחד! עניננו הוא קדושת הכלל, ואין דרך להופעת הקדושה במובן לאומי – אלא בארץ!

הארץ הזאת שייכת לנו!

לדעת, שהארץ הזאת שייכת לנו בכל תוקף, בכל מלוא אלפי האחוזים, ולא פחות מזה! כאן היסוד העיקרי של חטא המרגלים: חוסר בירור החשבון האלקי המציאותי הקוסמולוגי של שייכות העם והארץ. ממילא ניתן להבין כיצד פגם זה יותר נורא ומרעיש ממעשה העגל – הוא זעזוע ביסוד המציאות, בעובדה האלקית של שייכות העם לארץ והארץ לעם, זעזוע ביסוד סדר הבריאה של "כוננת ארץ ותעמֹד" (תהלים קיט צ). התוצאה מזה היא טרגדיה נוראה, במקום דרך קצרה של "אחד עשר יום מחֹרב" (דברים א ב), התחדשה גזרה של ארבעים שנה, "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה" (במדבר יד לב), אבל הארץ שייכת לכלל ישראל, והדור הבא יתחדש ויירש את הארץ.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל שלח)

**


עבור לתוכן העמוד