• עמוסים נשאם

ל"ג בעומר

נשמות ישראל מן הארץ

בפירושו על שיר השירים אומר הגאון מוילנא דברים מופלאים: "אומות העולם הן מן השמים וישראל הוא מן הארץ". לכאורה "איפכא מסתברא", ההיפך מסתבר. וכי הגוים שמימיים ואנחנו ארציים?! אלא כתוב: "ויברא אלקים את האדם בצלמו", ומצד זה יש לכל הגוים שייכות לשמימיות. אבל רק בתור "נשמות תלויות", תלויות בין שמים לארץ. לעומתם, עניננו הוא לקדש את השם בארץ, בארץ הזאת ובמדינה הזאת! לקדש את השם משמי שמים עד תחתיות ארץ, על ידי מלכות ישראל, בית המקדש הנקרא "לבם של ישראל" ומצוות התלויות בארץ. קריאה בשם ד' באופן תיאורטי אינה "קונץ", ובסוף אף מתגלה שהיא שקר: "שאר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר" (תהלים קמד ח). מזה נובע עניננו המיוחד: "נצח ישראל"! נצח כלל ישראל, של "ושכנתי בתוכם".

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל בהר)

*

 

רבי עקיבא

רבי עקיבא הוא מעין "שני" למשה רבינו, כפי שמסופר בגמרא (מנחות כט ב), שמשה רבינו אמר לקב"ה: "רבש"ע, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי"? רבי עקיבא החל ללמוד תורה בגיל ארבעים והגיע לגדלות ענקית בתורה, נעשה ראש ישיבה לאלפי תלמידים, ביניהם רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר ועוד מגדולי התַנָאים באותה תקופה.

דרך כוכב מיעקב

ויחד עם זה, ענק בתורה זה היה "נושא כליו של בר-כוכבא", כרמב"ם, והוא קרא עליו: "דרך כוכב מיעקב". דוקא מתוך מסירות נפשו לקיום התורה, נמשכה הכרת הקדושה של הלאומיות הישראלית. מסירות נפש להגדלת התורה והאדרתה, ומסירות נפש על תקומתה של מלכות ישראל – אחת הן! בגמרא נזכר, שרבי עקיבא שהיה גאון בתורה וגדול ביראת שמים, היה ראש ישיבה והיו לו שנים-עשר אלף זוגות תלמידים, שהיו בודאי צדיקים וקדושים, ומתוך גדלות זו היו גם חיילים (גם לנו, ברוך השם, יש מאות תלמידי חכמים ויראי שמים שהם חיילים הנאבקים על מדינת ישראל בצבא-ישראל במסירות נפש). אמנם אין לנו ידיעות ממדרגת יראת השמים של בר-כוכבא. בחפירות הארכיאולוגיות מצאו שחיילי בר-כוכבא היו לבושי תפילין. ובכל זאת היתה הסתיגות של חלק מחז"ל.

תקומת ישראל שייכת למשיחיות

כל מה ששייך לתקומת ישראל יש בו ענין של משיחיות. אין בבר-כוכבא שלמות של יראת שמים? – אף על פי כן! מסופר (מגילה כח א), שרבי שאל את רבי יהושע בן קרחה, בנו של רבי עקיבא: "במה הארכת ימים", השיב לו רבי יהושע: "מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע". והכונה, נכון, הצבאיות של בר-כוכבא לא היתה כולה קודש, אבל ידענו להבחין נכונה בין מה שהוא קודש לבין מה שאינו כל כך קודש, מהי דרך ההנהגה הנכונה. סיפור זה מפיץ אור על כל ענין רבי עקיבא ובר-כוכבא, וכן הוא לדורנו. כשיש עם ישראל – יש תורה בישראל. וחלילה, אם אין עם ישראל – אין קיום לתורה בישראל! מסירות הנפש על קיום עם ישראל בארץ ישראל הוא ענין של קדושה! זה חוזר לארץ ישראל, שהיא ארצו של עם ישראל ומסירות נפש של עם ישראל בעד ארצו – ובזה כל היהודים משותפים.

 

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל מועדים)

**


עבור לתוכן העמוד