• עמוסים נשאם

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

*

שוכב אתה שמה, אחי הקטוֹן

זב דם ומשוסע – ורגוע

ובִסבך עשנו המיתמר של פֶּטוֹן

מיתמר דום ליבך הפגוע.

ורואני אותך ועיניך כבויות

ועולה בם המיַת המתים

ורואני אותך בתוך כל הגוויות

וכולכם עד אחת – שותתים...

מתכנסים מראשותיך בשקט בשקט

אוהבֶיך, אחי הקט

ורוכנת אמך, עפעפיך נושקת

וכולה, וכולה זעקה.

ומרכין את ראשו המכסיף אביך

יבש – ועינו אדומה

דום יִשח, ללא בכי, אוהבך אביך

גבו מרטט בדממה.

ובזה אחר זה מפסיעים עדֶיך

אחיך כולם – מרצינים

וסמוק-דם ובושה, בקִרעי-מדֶיך

תתנצל על קבלת הפנים.

וכורע האח הצעיר בבכי

ונוטל כף ידך השחורה

ורואני אותך מתיסר, אחי

בדמעת המתים הקרה.

וניצב מעליך האח האחר

מבוגר, וישר, ומקשיח

והשכול הדובר מעיניו בוחר

במותו תחתיך, אח.

אז קרֵבים ועומדים, גבוהים ויפים

הגדולים בין כולם, אחי

אפורי ניר וקרב, יגעים ורפים

הם עומדים מעליך, אחי.

שם כולם, אחי, עומדים ובוכים

שם כולם, אחי הקרוע

ושומעת אני אותם סחים

ושומעת אותם הרוח.

ושומעת אני תפילתם חרישית

לכבודֶך – אחי הקטון

מיתמרת, עורגת, הומה, אנושית

בתמרות אד-עשן הפֶּטוֹן.

ומלמעלה, אהה, אחי המת

סוכך וקשוב אי-מי

והיתה הפגישה שנפגוש באמת

  בחלום.

                                                                   בשירה.

                            בַדְמי.

 

(ר. סופר. כפר בלום, ד' אייר תשכ"ז. לזכר אחיה הי"ד שנפל במערכה בסיני)

*

 

 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

לאחינו, א' סיון תשכ"ח, כפר בלום

ברוך אבני, היה חובש קרבי בסדיר, בנחל מוצנח. נפל בביר גפגפה, והוא מטפל בפצועים.

כתבה אחותו, ר. סופר, והיא עודנה בקיבוץ, בטרם הכירה אלהיה. חביבים ימים ראשונים.

שנה.

שנה דומעת בחשאי.

שנה של בראשית ברא ובראשית נטל.

שנה של הולדת אמונה אחרת, אחרת.

שנה של ברית-מילה.

אנחנו זוכרים.

אנחנו חיים.

הזכירה זו אנחנו.

הבטחנו

אנא, אלהים שלנו,

הובל אותנו בחסד נעוריו של עם עתיק.

הנחֵנו בסוד הבריאה של יש-מֵאַין.

היה לנו למגדלור

במקום המגדלור אשר כבה.

היה לנו

לטעם החיים

שאין עימם בחירה עוד.

שהם אחרון החסדים.

שהם

*

עבור לתוכן העמוד