• עמוסים נשאם

פרשת קדושים

קדושים תהיו – ציווי וברכה

הביטוי הלשוני "קדושים תהיו", כולל את שני המובנים – חיוב וציווי וגם החלטה וברכה. יש כאן יותר מסתם מצוה. יש כאן קביעת טבע ומציאות, "וקדושים בכל יום יהללוך סלה". חז"ל מגדירים: "קדוש לעולם קיים". קדושה אינה ביטול מציאות או שלילתה. אדרבה, היא גבורת מציאות ושלימות מציאות היותר גדולה!

במסילת ישרים (פרק הקדושה) מתברר שהאדם הקדוש הוא האדם היותר שלם, עד שגם כל הגשמיות שלו, מאכלו ומשתהו, הם קדושה. שלימות אינה דוקא מיעוט גופניות. הדבקות בתורה מתגלה בשלימות היותר גדולה של הגופניות והרוחניות. קדושה אמיתית ענינה לרומם את ערך המציאות כולה. "קדושים תהיו" הוא ציווי, אבל לפני כן הוא קביעות, החלטה וברכה. אתם קדושים בעצם מציאותכם, וככל שאתם מכירים יותר, שטבעכם הוא קדושה, טהרה וצניעות, כך אתם מתמלאים יותר בריאות גופנית ונפשית. מתוך המציאות הכללית הזאת, יש מקום לפרטי המצוות. על כן מופיע בפרשתנו שפע עצום של מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. מתוך היסודיות הטבעית השייכת לתכונת האופי הלאומית של ישראל, ומתוך מציאותם הטהורה המיוחדת, ההפוכה מטומאת הגוים, נמשכת רשימה ארוכה של פרטי המצוות, המגלות מהו ישראל.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל קדושים)

*

עבור לתוכן העמוד