• עמוסים נשאם

שבת הגדול

הבדלה (שיחת הרצ"י במוצאי שבת הגדול)

אבא הרב זצ"ל יצא למסע אל מושבות הגליל, שהיו רחוקות מהשפעת תורה. כמובן, הרב חרל"פ תלמידו נלוה אליו, וכן נלוה אליו גם הרב זוננפלד. בראשית דרכם באו לזכרון יעקב. כיון שהגיעו ביום חמישי, בקשו מהרב אבא זצ"ל שישאר בשבת וידרוש. הרב השיב שאינו יכול להיכנס לבית הכנסת, כיון שהבימה נמצאת לפני ארון הקודש, ויש חרם מהדור הקודם, שאסור להיכנס לבית כנסת כזה, שהוא כעין הרפורמים, וראו בזה דבר חמור. נהיה רעש גדול בכל הישוב. היה ידוע מתמיד, שאנשי הישוב הישן אינם נכנסים לבית כנסת הזה, אך התושבים אמרו: בבקשה, שלא ייכנסו! אבל כשאבא הרב זצ"ל לא נכנס, נעשה רעש גדול. כינסה אסיפה של כל הציבור, והחליטו לתקן את בית הכנסת. עד שבת בבוקר אפשר היה להתחמק, אך אז היה צריך לשמוע את קריאת התורה. בבוקר הגיע רבי חיים זוננפלד אל הבית בו התאכסן אבא הרב זצ"ל, ושאלוֹ מה לעשות? הוא התחנך בהונגריה, ויראת השמים שקיבל מרבותיו, עמדה בכל תוקף על כך שלא להיכנס לבית כנסת כזה, אפילו לדרוך על המפתן, ממש כמו בית עבודה זרה. היתה ממש רחמנות עליו. הוא שאל את אבא הרב אם מותר לו להיכנס. אבא הרב ענה: "לא רק שמותר, אלא מחוייבים אנחנו עכשיו, בתחילת המסע שלנו. הרבה תלוי בהתחלה. יש לנו הרבה ענינים לתקן, עניני חינוך, שמירת שבת, תרומות ומעשרות. לאחר שהציבור קיבל על עצמו באופן רציני לתקן בהקדם האפשרי, אסור בשום פנים ואופן שלא להצטרף ולהתפלל יחד איתו". רבי חיים זוננפלד קיבל על עצמו מיד: "אם הרב של יפו פוסק, אין מה להרהר". היתה לו חרדת קודש מאבא הרב זצ"ל.

לאחר מנחה, בזמן הסעודה, אבא הרב דיבר ולבסוף אמר: הגמרא אומרת שמוזגין במים כוס של ברכת המזון. מזה נמשך מנהגנו גם לקידוש. אבל בשום פנים ואופן לא בהבדלה. 'המבדיל בין קודש לחול' צריך להיות באופן ברור וחריף, ולא בטשטוש. אבל הפעם, מכיון שאנו עכשיו פועלים להשפעת הקודש בחול, לחיזוק הקשר שבין הישוב הישן והישוב החדש, בתור הוראת שעה, נצרף גם טיפת מים ביין של הבדלה. אחר כך הבדיל הרב יוסף חיים זוננפלד. כמובן, גם הוא גדל כך מילדות וקיבל מרבותיו, שבקידוש מוזגים ובהבדלה אין מוזגים (מים ביין). כאשר היה מקיים מצוה, היה עושה זאת ביראת שמים גדולה, בחרדת קודש בכל עצמותיו.

הפעם הוסיף מים: "אם הרב של יפו כך פסק, כך ההלכה".

(עפ"י שיחות הרצ"י מועדים)

**

עבור לתוכן העמוד