• עמוסים נשאם

פרשת שמיני

אש מן השמים ואש מן ההדיוט

"אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (יומא כא ב). כל הענינים נעשים על ידי השתדלות האדם, אבל הם מופיעים מן השמים, בין אם אנו רואים זאת ובין אם איננו רואים. הדברים מופיעים כאילו הם אנושיים, אבל באמת הם מכוונים על ידי השראה שמימית. כל הענינים האמיתיים מופיעים "זה לעומת זה", מתוך התאמה בין מעשי האדם ליסוד השמימי. כל דבר בחול, יסודו בקודש.

אש אשר ד' לא צוה

האש המקורית העליונה, "אש אכלה", מבריקה למטה ונפגשת באש הדיוט. על ידי האש נושקים שמים וארץ, על כן היא מסוכנת מאד. משבר זה, בדקות ההבחנה בין אש לאש, הופיע על ידי בני אהרן, שמתוך גדלותם הרוחנית, הביאו אש "אש לא צוה", בניגוד לטבעיות הפגישה של אש שמימית עם אש הדיוט. הם נגשו 'שתויי-יין', לא במובן של שיכורים באמת, אלא במצב עליון של התרוממות. אבל התרוממות זו לא היתה מסודרת אצלם על פי הציווי האלהי, וכך הגיעו למשבר מזעזע של סידור האש של מטה בעצמם, כביכול, ולא מתוך אש מן השמים – אשר מתוך כך היא בגדר של "אש זרה אשר לא צוה אותם"!

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל שמיני)

**


עבור לתוכן העמוד