• עמוסים נשאם

פרשת בחוקותי

והארץ אזכור

"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו מב).

הכונה בזה, שאם תהיה בישראל בחינת יעקב כליל האבות, הכולל בתוכו את כל המדרגות, תורה וגמילות חסדים ומסירות נפש – בודאי שיהיו ראוים לגאולה, "וזכרתי את בריתי יעקוב".

ואף אם לא תהיה בהם בחינת יעקב, אם רק תִמָצא בהם בחינת מסירות נפש, שיהא כל אחד ואחד מישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת השם, היא בחינת יצחק – גם אז יהיו נזכרים לפני הקב"ה, "ואף את בריתי יצחק".

ואם ח"ו גם זה יִבָצר מהם, ולא תִמָצא בהם רק מידת החסד והצדקה שבין איש לרעהו, היא בחינת אברהם אבינו, "חסד לאברהם" – גם אז יעלה זכרונם לפניו, "ואף את בריתי אברהם אזכור".

ואפילו אם ח"ו לא תִמָצא גם מידה זאת, אם רק תמצא בהם זכות זו לבד, שהם שבים אל הארץ להחיות את שממותיה ולבנות את הריסותיה ודוגלים בשמה – בשביל זה לבד יחוס וירחם עליהם הקב"ה, לגאלם ולהשיבם אליו ואת תורתו הקדושה, "והארץ אזכור".

 

(מי מרום חלק ששי, מעיני הישועה עמ ע' לרב חרל"פ)

*

 

פרשת בחקתי-יום ירושלים

"והארץ אזכֹר" (ויקרא כו מב) - הנקודה העיקרית

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב, ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם (אומות העולם), שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא, ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה לעולם, שבאה דרך הצנור הלזה.

דרך משל, הנקודה העיקרית, והמקור שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בימי החשמונאים, היו בשלוש מצוות שבהם התיחדו – המילה, השבת וקידוש החודש...

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.

 

(מי מרום חלק ששי מעיני הישועה לרב חרל"פ)

 

עבור לתוכן העמוד