• עמוסים נשאם

פרשת ויקרא

אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוֵן לבו לשמים

מְסַפְּרִים לָנוּ חֲכָמֵינוּ (ברכות ה): רַבִּי אֶלְעָזָר, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן, חָלָה. הָלַךְ רַבִּי יוֹחָנָן לקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. בָּא לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וּמְצָאוֹ בּוֹכֶה. חָשַׁב רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בּוֹכֶה בְּשֶׁל שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְנִחֲמוֹ: בְּנִי, אִם מִצְטַעֵר אַתָּה עַל שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ הַרְבֵּה תּוֹרָה, הֲלֹא כְּבָר שָׁנִינוּ: אֶחד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְעוֹד מְסֻפָּר (שם יז): חַכְמֵי יִבְנֶה הָיָה מֻרְגָּל בְּפִיהֶם: "אֲנִי בְּרִיָּה וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה". כְּלוֹמַר אֲנִי, שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, הֲרֵינִי בְּרִיָּה, אֲנִי חָשׁוּב לְפָנָיו-יִתְבָּרַך. וְגַם חֲבֵרִי, שֶׁהוּא עַם-הָאָרֶץ, אַף הוּא בְּרִיָּה, אַף הוּא חָשׁוּב וְרָצוּי לִפְנֵי ד'. "אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה, אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ... שֶׁמָּא תֹּאמַר – אֲנִי מַרְבֶּה וְהוּא מַמְעִיט", כְּלוֹמַר, אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְהוּא לוֹמֵד תּוֹרָה מְעַט, שֶׁמְּלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה, "כְּבָר שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם".

עַם יִשְׂרָאֵל, יֶשְׁנָם בּוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְיֶשְׁנָם בּוֹ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא זָכוּ לִלְמֹד הַרְבֵּה תּוֹרָה, אַךְ הֵם עֲמֵלִים קָשֶׁה וּבְיֹשֶׁר לְפַרְנָסָתָם, וְאַף מְפַרְנְסִים אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים. אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים מְאֹד לָשֶׁבֶת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלִלְמֹד תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין שְׁעָתָם פְּנוּיָה. וְאוּלַי, אוּלַי גַּם אֵינָם מֻכְשָׁרִים כָּל-כָּךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְכָךְ, הַלָּלוּ קָנוּ הַרְבֵּה תּוֹרָה, וְהַלָּלוּ, יֵשׁ בְּיָדָם רַק מְעַט תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים וַהֲגוּנִים מְאֹד. עַל כֵּן, אֶפְשָׁר שֶׁאֵלֶּה, עַמֵי הָאֲרָצוֹת, שֶׁמְּלַאכְתָּם בַּשָּׂדֶה, מִצְטַעֲרִים עַל כָּךְ שאֵין בְּיָדָם יוֹתֵר תּוֹרָה, שֶׁיְּקַבְּלוּ עָלֶיהָ שָׂכָר כַּאֲחֵיהֶם, תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים, שֶׁמְּלַאכְתָּם בָּעִיר.

בָּאָה הַתּוֹרָה בְּפַרָשָׁתֵנוּ, וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ סוֹד נִפְלָא בָּעֲבוֹדַת ד'. הִנֵּה כָּתְבָה הַתּוֹרָה: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַד'... אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר... אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'" (ויקרא א, ב; ט). "וְאִם-מִן-הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ... יַקְרִיבֶנּוּ... וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'" (שם י; יג). "וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לד'... עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'" (שם יד; יז). "וְנֶפֶשׁ כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַד'... אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'" (ב א-ב).

אִם כֵּן מָה אוֹמֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה? כָּךְ הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ: קָרְבָּן בְּהֵמָה, שֶׁהוּא הֶחָשׁוּב מִכֻּלָּם, וְקָרְבָּן מִן הַצֹּאן שֶׁהוּא פָּחוֹת בַּמַּעֲלָה, וְקָרְבָּן מִן הָעוֹף שֶׁהוּא עוֹד פָּחוֹת מִשְּׁנֵיהֶם, וְקָרְבָּן מִנְחָה, שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ מִן הַחַי, אֶלָּא מִן הַצּוֹמֵחַ בִּלְבַד – כֻּלָּם כֻּלָּם, אָמְרָה הַתּוֹרָה, רְצוּיִים לִפְנֵי ד' בְּשָׁוֶה! עַל כֻּלָּם נֶאֱמָר: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'"!

קָרְבָּן הַבְּהֵמָה וְקָרְבָּן הַמִּנְחָה שָׁוִים לְפָנָיו? אָמְנָם כֵּן. רֶגַע, אִם אָמְנָם כָּךְ הוּא, שֶׁמָּא יַחְשֹׁב הֶעָשִׁיר בְּלִבּוֹ: בְּשֶׁל מָה עָלֵי לְפַזֵּר מָמוֹן כֹּה רַב? אָבִיא אַף אֲנִי קָרְבָּן מִן הָעוֹף, אוֹ מִן הַמִּנְחָה? לֹא כֵן יְדִידִי. מִי שֶׁיָּכֹל לְהַרְבּוֹת, בְּוַדַּאי יַרְבֶּה. חַיָּב כָּל אֶחָד לְהָבִיא עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת, כְּפִי יְכָלְתּוֹ. וּבִכְלָל, הֵיכָן רָאִינוּ שֶׁיִּתּקַנֵּא הֶעָשִׁיר בַּעָנִי? הֲלֹא הוּא כֹּה שָׂמֵח, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהַקְרִיב לִפְנֵי ד' קָרְבָּן יָקָר, לִכְבוֹדוֹ-יִתְבָּרַך. אֶלָּא זֹאת הִיא כַּוָּנַת הַתּוֹרָה: דְּעוּ לָכֶם בָּנַי, סְאָה אַחַת קֶמַח חִטִּין שֶׁיַּקְרִיב לְפָנַי הֶעָנִי – הֲלֹא הִיא כִּבְהֵמָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּקְרִיב לְפָנַי הֶעָשִׁיר! כֵּן כֵּן! וּמַהוּ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם רְצוּיִים לְפָנַי בְּשָׁוֶה? אַהֲבַת ד' שֶׁבִּלְבָבָם! הַיַּחַס הַנַּפְשִׁי. עֲשִּׂיַּת הַמִּצְוָה בְּכַוָּנָה תְּמִימָה וּבְלֵב שָׁלֵם!

אֵיזֶה לִמּוּד חָשׁוּב וְנִפְלָא לָמַדְנוּ הַיּוֹם: מָה שֶׁאֵינֶנּוּ בְּהֶשֵּׂג יָדֵנוּ, מָה שֶׁאֵינוֹ בִּיְכֹלְתֵנוּ – כְּאִלּוּ אֵינֶנּוּ קַיָּם! אוּלָם מָה שֶׁבְּיָדֵנוּ לָעֲשׂוֹתוֹ – "אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם!"

 

 ('תורת ד' תמימה' לר. סופר. על פי 'טל חרמון' לרב אבינר שליט"א)

**


עבור לתוכן העמוד