• עמוסים נשאם

פרשת זכור

זכירה ושכחה

"זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז). הזכירה היא שייכות ודבקות. לעומתה, השכחה היא טומאה, וקשורה לכוחות של טומאה. זהו המובן העמוק של "ואתם הדבקים בד' אלקיכם". ולעומתו יש פסוק בתהלים: "גוים שכחי אלקים" (תהלים ט יח). כלומר, מצב של חולשה, רפיון וניתוק. ואנחנו, אשרינו מה טוב חלקנו, אנו דבקים, שייכים, מקושרים. וכן בתפילת מוצ"ש: "ומדובקים ביראתך". אין אנו שוכחים את ריבונו של עולם! הזכירתיות הזו שייכת למהות הטבע שלנו, לשלמות החיוניות שלנו.

 

(עפ"י שיחות הרצ"י מועדים זכור)

 

בענין זה ישנה מעין 'הברקה' כזו. במצות מחית עמלק נאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח". ואילו אצל יוסף, בפרשת וישב, נאמר: "ולא זכר שר המשקים את יוסף – וישכחהו"...

**


אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד