• עמוסים נשאם

פרשת יתרו

"כי לא בחכמתכם"

יש לפעמים דברים טובים שניתן לקבל מגוים. חכמה, סברא, עצה טובה, ניתן לקבל מהם. "אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים – תאמין. יש תורה בגוים – אל תאמין". יש ענין ללמוד מהמתוקנים שבגוים. ואין זה עומד בסתירה לעצם ענינו של עם ישראל. בפרשתנו מתברר בכמה מקומות ענין הסגולה המיוחדת של עם ישראל. הנה, יתרו אומר למשה רבינו דבר פשוט ונכון: "נבל תבול". איך משה רבינו לא השיג מעצמו את ה"חידוש" הזה של יתרו?! כביכול, הגוי הזה יותר חכם ממשה, מעַם ישראל. יש לו יותר שכל בחלק זה של תורה מאשר למשה רבינו?!

אלא שסגולת ישראל ובחירתו אינה תלויה במעלות! יכול להיות מישהו יותר חכם מאיתנו, ובכל זאת בנו בחר רבש"ע. אף על פי כן ועל מנת כן! אז מהו ענייננו המיוחד? בודאי שהחכמה חשובה ומכובדת מאד, אבל בחירת ישראל היא "לא בחכמתכם ולא בצדקתכם". יש חסידים וצדיקים באומות העולם, אבל לא על פי זה נעשתה הבחירה האלקית. אם כן, על מה מבוססת ה"עקשנות" של בחירת ישראל דוקא, אפילו אם הם חוטאים? וכן אצל אברהם ונח. בנח הקדימה התורה מעלותיו וזכויותיו. אצל אברהם איננו מוצאים מאומה! רק פתאום, "התקפה אלקית": לך לך! אלא ללמדנו שבחירת ד' בנו בתור עם אינה מצד המעלות האנושיות, אינה מתחילה מאיתנו ואינה תלויה בנו כלל! "וזה לך האות – השכלת יתרו! הא למדת, כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ד' בהם, אלא לחסד עליו ולאהבת האבות" (אור החיים שמות יח)

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל יתרו)

*

 

כפית הר כגגית

"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר... וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יִט, טַז-יִז). מְלַמֵּד שהניף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָהָר בִּשְׁתֵּי יָדָיו ואמר: בָּנַי, אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו, כָּאן תְהֵא קְבוּרָתְכֵם וגו'! אָמְנָם יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, שֶׁלִּכְאוֹרָה, לֹא הָיְתָה נְחוּצָה כְּפִיָּה כְּלָל. הֲלֹא מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא: "וְיַעֲנוּ כָּל הָעָם יַחְדָּו וְיֹאמְרוּ ... כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!" (שם כד ז), הָיִינוּ, קִבְּלוּהָ מֵרָצוֹן גָּמוּר, מִבְּחִירָה חָפְשִׁית. אֶלָּא מְבָאֵר הַמַּהֲרַ"ל (תפארת ישראל ל"ב), שֶׁבֶּאֱמֶת, אוֹתוֹ הָדוֹר קִבְּלוּהָ מֵרָצוֹן גָּמוּר, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִגִּית. בָּאָה כְּפִיַת הַר כְּגִגִּית לְלַמְּדֵנוּ מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וּלְעוֹלָם כֻּלּוֹ! שאִלְמָלֵא כָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, יוֹצֵא הָיָה, שֶׁכָּל עִנְיַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל - מִקְרִי הוּא! אָמְנָם הַתּוֹרָה הֲלֹא הִיא נִשְמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בָּהּ תָּלוּי קִיּוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְקִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם! אִם אֵין תּוֹרָה - אֵין יִשְׂרָאֵל וְאֵין עוֹלָם! וַהֲלֹא נִתְנָה תּוֹרָה לִכְלָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, לְנֶצַח נְצָחִים! עַל כֵּן, מְבָאֵר הַמַּהֲרַ"ל, כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִגִּית. לֹא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חָפְצוּ בַּתּוֹרָה, חָפְצוּ בָּהּ מְאֹד, בְּהוֹדָאָה גְּמוּרָה, אֶלָּא עַל מְנַת לְהוֹדִיעַ שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל הִיא דָּבָר מֻכְרָח! מֻחְלָט! יְצִירָה אֱלֹקִית.

וּבֶאֱמֶת, כָּל הָעִנְיָנִים הַשַּׁיָּכִים לְעֶצֶם הַקִּיּוּם, הַכְּלָלִי וְגַם הַפְּרָטִי, הֵם בִּכְפִיָּה. וְאִם כָּךְ, הָאֵין זֶה הַדָּבָר הַיּוֹתֵר נִפְלָא וּמָתוֹק שֶׁבָּעוֹלָם? בְּוַדַּאי אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע'! בְּוַדַּאי רָצוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה! מַה שֶּׁהוּא שַׁיָּךְ לְךָ, מַה שֶּׁהוּא טִבְעֲךָ הַגָּמוּר, מַה שֶּׁהוּא מַתְאִים לְךָ - אֵינְךָ שׁוֹאֵל וְאֵינְךָ מַקְשֶׁה עָלָיו! אַתָּה חָפֵץ בּוֹ בְּרָצוֹן גָּמוּר וּבְלֵב שָׂמֵחַ. עַל כֵּן יָפֶה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע'.

אַךְ לְהוֹדִיעֵנוּ, פַּעַם אַחַת וּלְכָל הַדּוֹרוֹת וְעַד עוֹלָם - שֶׁלֹּא מִכָּאן, לֹא מִזֶּה הוּא מַתְחִיל, הָרָצוֹן הַזֶּה, שֶׁלֹּא בּוֹ תְּלוּיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה - עַל שׁוּם כָּךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ אֶת הַתּוֹרָה הַר כְּגִגִּית! אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, מַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, מַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ.

 

(עפ"י 'תורת ד' תמימה' וישראל קדושים לר. סופר)

**


אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד