• עמוסים נשאם

פרשת וארא

"וישלח פרעה ויקרא למשה ואהרן ויאמר אליהם חטאתי הפעם ד' צדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט כז).

הנה, פרעה עושה תשובה. עתה הבַנּו מהי השיטה להחזיר את פרעה בתשובה. לא בעזרת שיעורים באורות התשובה, אלא כך: דם! צפרדע! כינים! ברד!... הכל נהרס, זה משכנע! לא הכל זוכים לשוב תשובה מאהבה. יש המבינים רק שפת הכח. "ד' צדיק"! באמת ד' צדיק. היכן עוד מצאנו אויב המתריע: "דעו! הריני תוקף אתכם מחר בשעה 12.00 בצהרים! אם אינכם רוצים להיפגע – התרחקו"... מי נוהג כך? רק ריבונו של עולם וישראל עמו! באמת ד' צדיק, אפילו פרעה הרשע מודה. ואמנם מובא בהלכה, שכאשר צרים על עיר בעת מלחמה, יש להותיר צד אחד פתוח, כדי שיוכל האויב לנוס דרכו. לפירוש אחד, זהו שיקול אסטרטגי, לטובת הצרים, שכן אויב נצור נלחם בחירוף נפש, ביאושו. אך הרמב"ן מסביר שהסיבה היא מוסרית, רחמים על האויב. עלינו לכבוש את העיר. אם האויב אינו רוצה להילחם, בבקשה, שיברח, אין לנו ענין לפגוע באיש. נכון, אנחנו העם היותר רחמן ומוסרי בעולם, ליתר דיוק – הרחמן המוסרי היחיד בעולם...

(עפ"י הרב אבינר שליט"א עה"ת וארא)

*

 

"בני בכֹרי ישראל"

"בני בכֹרי ישראל" (שמות ד כב) – הוא מציאות אלהית העומדת לעולם ועד, אפילו אם בני ישראל לא יהיו צדיקים. זאת ההודעה הראשונה שניתנה לגוים, וממנה נמשך הכל. "ואמרת אל פרעה כה אמר ד' בני בכֹרי ישראל". יש עוד הרבה ענינים לסדר ביני ובינך, אבל הכל יסתדר לאור העובדה היסודית הזאת! כל פרטי הטיפולים ימָשכו מתוך היחס בינך ובין 'בני בכֹרי ישראל'. לכן אם אינך שולח אותו, "הנה אנכי הֹרג את בנך בכֹרך" (שם כג). גם כאשר "אשפֹך את רוחי על כל בשר" (יואל ג א), באחרית הימים, לא תשתנה הבכוריות הזאת! מה שהולך ומתברר דרך עשר המכות, המתחילות בדם ומסיימות בבכורות, בחזרה אל בכוריותנו. הענין מתחיל ב'בני בכֹרי ישראל' ומסתיים במכת בכורות. לעומת בכוריותנו בצלם אלקים שבאדם, נמשך בירור שלילי של קביעת החלטיותה – לעומת העמים, "המבדיל ... בין אור לחושך בין ישראל לעמים" (הבדלה), והוא מגיע לשיאו במכת בכורות. ומצד שני הוא מתגלה בחיוביות של "קדש לי כל בכור" (שמות יג ב) בסיום.

ישראל בתווך

גם ההפטרה שלנו נצרכה לדורות, וענינה דומה למצב הפוליטי שלנו. היו אז שתי מעצמות גדולות במזרח התיכון, בבל ומצרים, במערב ובמזרח, שהתנגשו ביניהן, כשאנו נתונים באמצע, עד אשר יעלו "מושיעים בהר ציון". גם בימינו ישנם שתי מעצמות גדולות: אמריקא ורוסיא, וארץ ישראל עומדת באמצע (ב"ה, בינתים האחת כבר איננה והשניה בדרך..). תוכן ההפטרה נפגש קצת עם המצב שלנו. הפסוקים הראשונים בודאי שייכים לנו: "כה אמר ד' אלקים, בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפֹצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגוים, וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים..." (יחזקאל כח כה-כו). צריך לשים לב לנבואה זו שנכתבה לדורות, ואולי לדורות שלנו, יתכן. נזכה שד' יראנו בירור הענינים האלה בדורות הקרובים.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל וארא)

**


אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד