• עמוסים נשאם

עשרה בטבת

המצור על ירושלים

בעשרה בטבת "סמך מלך בבל על ירושלים" (יחזקאל כד ט). אחר כך הוכתה העיר, ומתוך כך נמשכה גלות של שבעים שנה. בסופן עלו עזרא ונחמיה, "באחת ידו עֹשה במלאכה ואחת מחזקת השלח" (נחמיה ד יא). המצב היה עלוב מאד. היום, אמנם טרם זכינו לנבואה כעזרא, אבל באופן כללי המצב טוב הרבה יותר.

עזרא הסופר

הענין השני של עשרה בטבת הוא יארצייט של עזרא הסופר. חז"ל אומרים שעזרא היה שקול כמשה: "ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה" (סנהדרין כא ב). משה רבינו ועזרא הסופר הם גילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

תרגום התורה ליונית

הענין השלישי שעליו נקבע הצֹם הוא תרגום התורה ליונית: "ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית". המתיונים חדרו פנימה להנהגת עם ישראל. וכן בימינו, היטלר יש"ו לא רק הרג בנו, גם ובעיקר סיבך אותנו בגלוי ובסתר בסבוכים נפשיים איומים ונוראים. היונים החדירו טומאה לתוכנו, למציאותנו הרוחנית. בלבול והלניזם בתוך היהדות הם הדבר המסובך ביותר, המסוכן ביותר והקשה ביותר!

מתוך כך באה דרישתם לתרגם את התורה ליונית, להעביר תורה מן השמים אל הגוים. אסור ללמד תורה לגוי (חגיגה יג א). אין זה מפני צרות עין, אלא מפני שהתורה אינה 'ספר' – היא חיים ממש! "חיינו ואורך ימינו". אנחנו נוצרנו כך שנוכל לעמוד על הר סיני ולקבל את התורה. כאשר בא מצב של לחץ לתרגם את התורה ליונית, זהו חורבן נורא! היה חושך שלושה ימים, נזדעזעה ארץ ישראל ועוד ביטויים נוראים בחז"ל. זוהי המכה השלישית של הימים האלה וקשורה בקודמותיה.

תחית האומה

עתה שבנו ב"ה אל בנין חומות ירושלים, הכותל המערבי, תחית הרוח וקדושת האומה, תחית הארץ והשפה, הנובעים מתוך בנינה החומרי המעשי של ארץ ישראל.

השפה העברית מתעוררת, ועמה הצורך בהופעת גאון ישראל המקושר לכלל ישראל, ה'חפץ חיים', שיברר את קדושת הלשון, קדושת הפה הישראלי, ועל ידי כך ראויה היא להיות לשון הקודש. וכך כתב ה'חפץ חיים': המטמא את לשונו מטמא את כח הדבור של כלל ישראל! (הקדמת ה'חפץ חיים' לספרו).

בין אבני הכתל גילו החופרים אבן ועליה חקוק הפסוק מישעיהו הנביא: "וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה".

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל מועדים)

**


עבור לתוכן העמוד