• עמוסים נשאם

פרשת ויגש

תורה וצבא

יש צורך באנשי צבא ונשק ולא פחות מזה יש להרבות באנשי תורה ואמונה, על יסוד הסכם וסידור יפה בין הצבא והישיבה, מתוך הבנה שבגיל צעיר יש צורך להגדיל תורה ולהאדירה. כשם שאנו נאמנים למדינה ולצבא, כן אנשי הצבא מעריכים את תורתנו ואמונתנו. אין לנו שום פטור מן הצבא, אלא שתי המצוות חלות עלינו גם יחד: להתגדל בתורה ולשרת בצבא, כדי להציל מיד צר (רמב"ם הלכות מלכים ה א). אבל לפי מצבנו, יש מקום לדחיה של מספר שנים, כדי שנוכל לשבת ללמוד ו"לחטוף" תורה עד כמה שאפשר כדי להתגדל בה. ה"גדולים" שיושבים היום בצבא (לעומת ה"קטנים" שתמיד מקטרגים, כמו בכל דבר), הבינו זאת היטב, שהתגדלות בתורה היא גם כן הכנה לצבא ולתפקידים שיוטלו עליהם שם.

אין לשכוח שלגוף הישראלי יש נשמה, והיא תורה, ושניהם מהווים גילויים שונים של אותה חיוניות אלקית. קודשא-בריך-הוא ישראל ואוריתא חד.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל ויגש)

*

ההכנה להופעת עם

במהלך יצירת "עם זוּ יצרתי לי", מתגלגלת ירידת יעקב אבינו למצרים על ידי מסבב הסיבות. יש להבין שכל ירידת האבות והבנים למצרים, וכל מה שנמשך מכך – גלות מצרים, יציאת מצרים וההליכה במדבר – הכל מכוּוָן לדבר אחד: יצירת "עם זוּ יצרתי לי" והקמת מלכות ישראל! יציאת מצרים היא הגיבוש הסופי הכמותי של העם, אבל כבר במצרים התחלנו לקבל צורה של עם, ודוקא מפיו הטמא של פרעה הרשע צריך לצאת הכינוי הקודש קודשים הזה. הוא הראשון המכנה אותנו בשם עם: "הנֵה עַם בני ישראל". אמנם, אחרי שיצאו מילים אלו מפי רשע זה, שהוא שליח ד' במידה מסוימת, מתברר מפי ד' שאנו באמת עם: "שלח את עמי". כך בימינו, הגוים התחילו 'לטפל בעניננו', סידרו הצהרת בלפור, דרך ועדת פיל והחלטת חבר הלאומים, ואחר כך הופיעה על ידנו מדינת ישראל. יש להבין שכל זה אינו מתחיל מפעולות הגוים ומרצונם הטוב, אלא מִדבר ד' המתגלה על ידינו ומתוכנו. עם ישראל הוא בריה אלקית מיוחדת שיש לו גוף חזק ונשמה גדולה.

צפית לישועה

חז"ל מודיעים לנו במסכת שבת (לא א), שביום הדין ישאלו את האדם: "צפית לישועה". האם האמנתָ, המתנתָ, בטחתָ, שיתקים הדבר? כפי שמסביר הר"ן: "צפית לישועה – בימיך". האם צפית שהנה זה בא? ככל שמרבים בשקידת התורה ומתמלאים גבורת רוח של תלמידי חכמים, יותר בוטחים שד' הולך ומושיע את עמו, ע"י מלחמה או ללא מלחמה. צה"ל נקרא בצדק צבא הגנה לישראל, וישראל חוזר לבריאותו ובריאות נשמתו בצבא ובישיבה, בחקלאות ובלמדנות.

המלכים נועדו

בפרשתנו נפגשים שני המשיחים, יוסף ויהודה. תכלית התנכרותו של יוסף אל אחיו היא לשם ההתודעות אליהם, ו"בהתודע יוסף אל אחיו" (בראשית מה א) מתגלה האחדות האמיתית של שבטי ישראל, בפגישת שני המלכים, "הנה המלכים נועדו עברו יחדו" (תהלים מח ה). המלכות האמיתית הנצחית הקבועה שייכת לבני לאה, היא מלכות בית דוד. אמנם לפני כן יש צורך, במלכות בית רחל, מלכות שאול, בתור הכנה, כמו שמלכות יוסף במצרים היתה הכנה למלכות יהודה בארץ ישראל. ראובן הוא המתחיל בדיבור עם אביו למען ישלח את בנימין, אבל יהודה הוא המסיים: "אנכי אערבנו...". אחרי הפירוד מתחיל להתגלות יסוד הבנין השלם הכלל ישראלי. הולכים ומתחברים שני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. רחל בגלוי, ולאה – כולה נסתר, ודוקא ממנה נולד יהודה, יסוד מלכות ישראל ויסוד משיח לעתיד לבוא. "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד יא).

(עפ"י שיחות הרצ"י ויגש)

עבור לתוכן העמוד