• עמוסים נשאם

פרשת וישלח

יעקב אבינו – ציבוריות

אצל יעקב אבינו מתחיל להתגלות האידאל הגדול של "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב ב). מתחיל להיוצר "עם זו יצרתי לי" (ישעיהו מג כא). יעקב אבינו הוא יסוד בית ישראל, "בית יעקב", שבטי ישראל. וזאת התכלית, הסיום והסיכום של השתלשלות כל המהלכים הקודמים.

פוליטיקה אלקית

מתוך כך אנחנו נפגשים בגבורת יעקב בתוך סיבוכיו עם עשיו, בדרך התנהגותו הפוליטית, כיצד קידם אותו בדורון, תפילה ומלחמה. חז"ל מלמדים אותנו מכאן, סדר הנהגה וזהירות בפגישה עם גוים. על יעקב נאמר "איש תם", והוא אינו בסתירה כלל לכל ההתחכמות של יעקב עם עשיו.

בענין זה מפורסמת אמרתו של ה'חפץ חיים', שהיה צדיק תמים, ועם זה חכם ופיקח בעניני עולם הזה. פעם השתתף בכנסיה הגדולה של האגודה, וראוהו מסתובב בין העסקנים ומטה אוזן לדבריהם. העירו לו: הלא כתוב: "תמים תהיה עם ד' אלקיך"? ענה ה'חפץ חיים': "תמים תהיה – עם ד' אלקיך"! עם ד' אלקיך תהיה תמים, אבל עם הבריות יש להיות פיקח וזהיר, לבל ירמוך, ולבל יעשו שליחותם פלסתר. יש לברר כל סיבוכי החיים מתוך עומק חכמה של קדושה ואמונה. זוהי דרכו של יעקב.

מידות של ישראל

בתוך פרשת הפוליטיקה של יעקב ועשיו, מופיע מעשה שכם בדינה. פרשת יעקב ועשיו הוא בירור יחס היהודים והגוים. עשיו הוא עמלק, ו"בידוע שעשיו שונא ליעקב" (רש"י בראשית לג ד). הרומנטיקה הגוית מלוּוה בקלקול ובטומאה. כנגדה מוכרחים לפעול בהתחכמות וברמאות, "הכזונה יעשה את אחותנו" (בראשית לד לא). מתוך שכלול אחיזתנו בארץ ישראל של יעקב אבינו, הולכת ומתבררת ההבחנה בין הצניעות היהודית לבין הפריצות הגוית. הטהרה, הצניעות, העדינות, המידות הישרות והטובות, שייכות לטבעם של ישראל, בניגוד לטומאה ולחולשה הגוית.

כל אלה נמשכים מתוך היסודיות של טהרת עבודת ד' והקריאה בשם שמים של אברהם אבינו. המידות הטובות מיסוד אברהם אבינו, הן ההכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. מטהרת וגדלות המידות של אברהם נמשכת טהרת המידות של משה רבינו עד כדי אהבת הבריות ומסירות הנפש על כלל ישראל, "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך שאר כתבת". לעומת מציאות עשיו הרשע, הולכת ומתבררת בפרשתנו הטהרה המיוחדת לישראל, השייכת לתכונת היצירה של "עם זו יצרתי לי" (ישעיהו מג כא).

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל וישלח)

**


עבור לתוכן העמוד