• עמוסים נשאם

פרשת וירא

אהבה לכל

צריך לזכור שאברהם אבינו היה ענק, "האדם הגדול בענקים". מתוך שהכיר את בוראו בענקיות של אמונה והכרה, נמשכה ענקיות מידותיו, ולא רק סתם מציאות של 'אדם טוב'. יש אצל אנשים מסוימים תפיסה של "ברוגז" עם ריבונו של עולם, ומתוך "ברוגז" עם הבריות. הם חושבים שזו גבורה, ובאמת אי ןזו אלא ריקנות מדבקות אלקית. לאהוב צדיקים אינה ענקיות, לא מגיע "יישר כח" על אהבת אנשים טובים. הגדלות היא לאהוב רשעים. וזה תלוי איזו מין אהבה זו, אם זו 'אהבה רומנטית' בעלמא, או אהבה עד כדי הקרבת הנפש. אברהם אבינו, מתוך שאהב את המקום – אהב את הבריות! כל בריותיו של הבורא. אהבה זו מתגלה בשיאה בהכנסת האורחים של אברהם.

אנושיות כלפי אנשים פשוטים

אמנם, בפרשתנו מסופר שגם לוט הכניס אורחים, אבל יש חילוק גדול ביניהם. מספרים על רב גדול, שנזדמן לו להתעכב בדרך בשעה מאוחרת ולא מצא מלון. התדפק על דלתות היהודים בלא לספר מיהו. גביר אחד שעל דלתו התדפק צעק לעברו: "כאן לא בית מלון! כאן בית פרטי! מצטער!" לבסוף הכניסו יהודי פשוט לביתו. במהרה נתפשטה בכל העיר שהמאור הגדול פלוני נמצא בעיר וכולם באו להקביל פניו, וביניהם הגביר. הוא קרא: "אוי אוי רבי, בוא אלי ואתן לך חדר גדול ומרווח".

כאן החילוק התהומי בין אברהם אבינו לבין לוט. אברהם אבינו הכניס אנשים. לוט הכניס מלאכים. מלאכים בודאי נעים וכדאי להכניס, הם חשובים מאד. אבל אברהם אבינו הכניס אנשים! כאן בולטת האנושיות, ההגינות, הצדקות, כלפי אנשים פשוטים. מן האנושיות שבמרום הגדלות של אברהם אבינו, נמשכת האנושיות הישרה כלפי בני אדם!

(על פי שיחות הרצ"י זצ"ל וירא)

**

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד