• עמוסים נשאם

פרשת בראשית

ירידה משמים לארץ

מעשה בראשית הוא המעבר מהגדלות העליונית אל קטנות העולם, המעבר מהבורא אל הנברא. וכפי שאמרנו, אנשים רגילים לחשוב, על פי הסתכלותם החמרנית, שהקטנות היא אמת ולא הרוממות האידאלית. כדי להבין דברים אלה אל נכון, יש צורך בהרבה חנוך לגדלות רוחנית ולקדושה וטהרה.

במהלך הזה משמים לארץ, משמי מרומא עילאה לתחתיות ארץ, יש ירידה גדולה, השתלשלות גדולה. בלשון חז"ל: חמש מאות שנה בין שמים לארץ. מה שמופיע בהדרגה. בכל יש מדרגות, גם בנבואה יש מדרגות. ההבדלה בין מדרגות אין פירושה פירוד. באחרית הימים יתגלה שכל המדרגות הן ענין אחד.

גם בבית המקדש היה חלק על הגבול בין הקודש לבין החול: לשכות שחצין פונה לקודש וחצין פונה לחול. יש מקום גם לחול, גם לגוף, שהוא הצד החיצוני של הנשמה.

ולכן אנו נאמנים בכל תוקף למדינה. היא הגוף של הנשמה הלאומית, היא ענין אלקי. כמו כן הצבא, כי מדינה בעולם הזה זקוקה לצבא. מדינה וצבא הם ענין אחד, זוג אחד שהוא קודש. לעומתו יש זוג שצריך תיקון: המשפט והחינוך. יש חילוק גדול בין משרד החינוך לבין השאיפה האידאלית איך צריך להיות חינוך בישראל.

יש ירידה משמים לארץ, יש התפתחות. המושג התפתחות איננו שייך דוקא לאפיקורסים. הקדמונים היו מכנים אותה: השתלשלות, מלמעלה למטה. "בעשרה מאמרות נברא העולם", וכל מאמר מוסיף על קודמו. וכל זה "אשר ברא אלקים לעשות", כדי שהאדם יוסיף לעשות ולשכלל מעשה ד'.

למעלה בשמים אין סיבוכים. הם מתגלים למטה במציאות שלנו. האדם נברא בצלם אלקים, ועם זה ישנם סיבוכים בבריאה. ואמנם הבריאה נעשתה על מנת כן, שיהיו סיבוכים, בינתים, ואנו נוצרנו כדי לתקנם ולהאירם – זהו קידוש השם הגדול.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל בראשית)


עבור לתוכן העמוד