• עמוסים נשאם

שבת שובה

"שבת שובה" ו"שבת תשובה"

התרגלנו להתבונן בדבר ד' הבא אלינו מדי שבת בשבתו. ישנן שבתות הנושאות שם מיוחד: "שבת חזון", "שבת נחמו", "שבת הגדול", "שבת תשובה". "שבת תשובה" נקראת כן על שם ההפטרה "שובה ישראל עד ד' אלקיך" (הושע יד ב), אבל יש הבדל קטן באות אחת: תשובה-שובה. ואמנם השבת שלנו נקראת בשני שמות: "שבת שובה" ו"שבת תשובה". ויש להבין את ההבדל ביניהם.

תשובה היא עבודתנו, עבודת האדם, המצוּוה על התשובה, כמבואר בהלכות תשובה לרמב"ם (שם א א). בשל היותנו בעולם הזה קימת מציאות של חטא, ועל האדם להתאמץ ולעשות תשובה, בסיעתא דשמיא (ראה אגרות הראי"ה א עמ' פה). "שבת תשובה" היא חלק מעשרת ימי תשובה, ושיכת לעבודת הקודש הזאת, הבאה מצד האדם. לעומת זאת, "שבת שובה" מתחילה מצד ד'. הביטוי "שובה ישראל" נמשך מן השמים אל הנביא הושע. "שובה" אינה מילה אנושית. "מיסודי הדת לידע שהאדם מנבא את בני האדם" (רמב"ם הלכות יסודי התורה ז א). בפרשת שופטים נמצאת הגדרה של הנבואה: "ונתתי דברַי בפיו ודִבר" (דברים יח יח). נבואה היא דבר ד' הניתן בפי האדם.

שובה ותשובה הם שני צדדים שהם אחד. "אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי" (תהלים סב יב). "שובה" היא פניה שמימית מלמעלה למטה, ומתוך כך האדם עושה תשובה ופונה מלמטה למעלה.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל מועדים).

**

עבור לתוכן העמוד