פרשת פינחס: בין פנחס ליהושע

תקציר

בין פנחס ליהושע-

שתי דמויות גדולות מההיסטוריה היהודית מופיעות בפרשה.

מצד אחד- פנחס- המקנא לדבר ה' גם במחיר של פגיעה בבועל ארמית.

מצד שני- יהושע- "נער לא ימיש מתוך האוהל"- איש ימינו של משה רבינו.

משה רבינו פונה לבורא עולם ואומר לו- אני עומד למות- "יפקד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"

תשובת ה' היא- למנות את יהושע- "איש אשר רוח בו"-

מה העניין של הרוחות והרוח? ולמה זה כל כך חשוב למנהיג?

רש"י מסביר- שרק לאחר שה' אמר לו לתת את נחלת צלופחד לבנותיו אמר משה- הגיע הזמן שגם אני אתבע את מה שמגיע לי ובניי יירשו את המנהיגות, אמר לו ה'- "לא כך עלתה במחשבה לפני- כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו- שלא מש מתוך האוהל- וזהו שאמר שלמה- 'נוצר תאנה יאכל פריה'"

והדברים תמוהים- האם למשה היו אינטרסים אגואיסטיים אישיים ביחס למנהיגות?

כמו כן- מה הקשר בין כך שיהושע לא מש מתוך האוהל והתמיד בלימוד התורה לבין היכולות והכישרונות שלו להוביל את העם?

בהמשך- רש"י מסביר "אלוקי הרוחות- למה נאמר? אמר לפניו- ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד- ואינן דומים זה לזה- מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".

ובאמת ה' מעיד על יהושע ואומר- יהושע הוא איש אשר רוח בו.

אך השאלות נותרו בעיניהם-

חשבתי להסביר שמשה רבינו הסתפק ביכולתם של פנחס או יהושע להיות המנהיגים-

מצד אחד- צריכים שיהיו קנאים שיגנו בחירוף נפש על יסודות הדת וישמרו על האווירה המתאימה לרחוב היהודי- אך אז ייתכנו סכסוכים רבים אם פנחס ימונה למנהיג- לכן תפקידו של פנחס להיות מוביל רוחני וכהן גדול.

מצד שני- יהושע נתפס כדמות צנועה וחסרת כריזמה- אמנם הוא גילה כישורים של מצביא במלחמת עמלק אך רוב ימיו חי באוהלה של תורה ללא מגע עם האוויר הפוליטי.

אולי זו הסיבה שמשה ראה דווקא בבניו ממשיכי דרכו- אולי הם זכו לתכונות של אביהם- אין כאן מניעים אישיים אלא מניעים כלליים.

הקב"ה הסביר לו שיש כאן הנחת יסוד מוטעית לגבי יהושע-

דווקא העוצמה של לימוד התורה מולידה בנפש יכולת להכיל צדדים רבים- התורה מלאה במחלוקות ובצורות חשיבה שונות- מלחמתה של תורה הופכת מנהיגים למנהיגים כלליים.

לכן יהושע הוא 'איש אשר רוח בו'- הוא יוביל את העם לכיבוש הארץ- הוא יחלק את הנחלות בצורה נכונה- הוא יצליח לסחוף את העם גם בזמנים קשים מתוך הבנה עמוקה של רוח התורה וציווי ה'- עליו יהיה קונצנזוס מצד העם- וכך היה.

מן העבר השני יעמוד לו פנחס שיחזק את העם מבחינה רוחנית- והוא יהיה הכהן הגדול שיוביל את עבודת בית המקדש ואת עבודת הקרבנות (שחלקם מוזכרים בפרשתנו) בבחינת- "כי שפתי כהן ישמרו דעת- תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד