פרשת כי תצא- דחיית סיפוקים ולקיחת אחריות

בפרשה שלנו התורה מתירה דבר תמוה מאוד,

ידוע שגויה אסורה לישראל ובכל זאת התורה מתירה אשת יפת תואר,

דהיינו: אדם הולך למלחמה ותוקף אותו היצר הרע לעשות מעשה עם אישה, היינו מצפים שהתורה תגיד לו- "תתגבר, תהיה חזק, תתאפק" אבל לא!

התורה מתירה את האישה הזאת, איך ייתכן?

ישנם שני דרכים שהתורה מדריכה אותנו בהתמודדות עם היצר הרע-

א. דחיית סיפוקים,

ב. לקיחת אחריות.

רש"י- מסביר שהתורה לא התירה לבא עליה במלחמה בכלל, אלא רק אחרי שהיא עושה את כל המעשים המוזכרים שם- גילוח הראש, מאריכה ציפורניים, לבכות על אביה ואימה חודש שלם.

בעצם התורה אומרת לו- מותר לך אבל תחכה חודש אחד, עצם הידיעה שהמעשה יהיה מותר בהמשך הזמן מוריד מהאדם את הדחף המידי לעשיית העבירה.

דחיית סיפוקים מעידה על חוזקה, אדם שיודע להתמודד עם אתגרים.

הרמב"ם- מפרש שמותר לו להיות איתה פעם אחת אך אם רוצה להיות איתה יותר הוא צריך לישא אותה לאישה, דהיינו: לקחת אחריות על המעשים שלו, אם האדם יסתכל קדימה ויראה מה התוצאות של המעשים שלו, ואיזו אחריות גדולה יש למעשים שלו הוא יחשוב פעמיים אם לעשות זאת בפעם הראשונה.

אנחנו עכשיו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, הזמן הכי טוב לעשות תשובה.

רבינו יונה מביא משל על בית כלא שהיו בו אסירים, יום אחד הצליח אחד מהאסירים לפתוח את החלון וכל האסירים ברחו חוץ מאחד, כאשר גילה השוטר את האסיר שנשאר הוא הוציא עליו את כל זעמו.

כך גם בחודש אלול, המלך בשדה, הקב"ה מגדיל את מידת הרחמים ויכול לכפר לנו על עוונותינו, אנו רק צריכים לפקוח עיניים ולנצל את ההזדמנות.

יהי רצון שנזכה להתעורר ולקחת אחריות על מעשינו כי אם לא ההשלכות יהיו לא טובות, ובנוסף נצליח לדחות את הדחף שלנו לעשות מעשים לא טובים ועל ידי זה נתגבר על היצר הרע.

עבור לתוכן העמוד