פרשת ואתחנן- גוי גדול

מעניין לראות שדווקא מי שאמר על עצמו בפרשת שמות "לא איש דברים אנוכי" מדבר כל כך הרבה לפתע בסוף ימיו לעם ישראל ובזמן כל כך קצר כותב חומש ארוך ששמו הוא "דברים".

בפרשה שלנו ניתן לראות הרבה נושאים מעניינים כדוגמת עשרת הדיברות ופרשת "שמע ישראל", וכן בתפילת משה שנמשכת בפסוקים רבים בתחילת הפרשה ניתן לראות הרבה מסרים חשובים.

מובא בפסוק ו' בפרק ד' שעם ישראל הוא חכם ונבון וממילא מובן מה שכתוב בפסוק ח' שהתייחדנו בכך שניתנה לנו התורה שהיא חוקים ומשפטים צדיקים, דהיינו: אדם שיש לו יכולת שכלית גבוהה ויכול להיות מדען גדול מתאים שישתמש בספרים מאוד מורכבים כי רק לו יש יכולת להבין אותם בשביל להועיל לאנושות, כך גם התורה ביחס לעם ישראל.

אולם מופיע בפסוק ז' דבר נוסף- "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו", דהיינו: לא רק הכוח השכלי שיש לעם ישראל גורם לו להיקרא גוי גדול, אלא גם הקשר שלנו לאלוקים שמעיד על כך שנשמת ישראל גבוהה מנשמת שאר העמים כמו שכותב הכוזרי, דבר זה גורם לקרבה לה' שהוא מנהיג העולם וכמו בנים שקרובים לאביהם ויכולים לבקש ממנו יותר דברים משאר ילדים כך גם אנחנו ביחס לקב"ה.

בפרשה שלנו ניתן לראות באופן חזק את העניין של חיזוק האמונה במעמד הר סיני כבסיס לאמונה היהודית כאשר הכתוב מתאר שכשעם ישראל ייכנסו לארץ ויהיו שם זמן רב ("ונושנתם"- חז"ל אומרים שיש כאן רמז לגלות בית ראשון) אז הם יתחילו לעבוד ע"ז ולחטוא וממילא יבוא העונש- "כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ...", ואז ייזכרו בה' וישובו בתשובה.

ובניסיון להקדים תרופה למכה בא הכתוב ואומר- "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי"?!

משל למה הדבר דומה? למלך שטייל פעם בממלכה והנה הוא רואה ילד טובע בנהר, המלך בעצמו הולך ומציל את הילד ולא רק זאת אלא מגדל אותו בארמונו ומייעד לו תפקיד חשוב- להיות השגריר של המלך בכל העולם, והנה כשגדל הוא התחיל לעסוק בתפקידו ולאחר שנתיים מרד במלך ולא האמין בו יותר, כך גם עם ישראל, הקב"ה הוציא אותם ממצריים ודאג להם במדבר, והכי חשוב- נגלה אליהם בגדולתו על הר סיני במראה שלא ניתן להכחיש, ועם ישראל בוחר לעבוד אלוקים אחרים.

לכן בפרשה שלנו מופיעים שוב עשרת הדיברות, לא כמו בפרשת 'יתרו' שם הם הופיעו כחלק מהסיפור הכרונולוגי של הקורות אותם במדבר, אצלנו הם מופיעים כדי לומר מפורשות שהם עיקר ויסוד האמונה שלנו.

יסוד נוסף על גבי הבסיס הזה מופיע בעשרת הדיברות עצמם, כידוע בשבת יש שני עניינים שעלינו לזכור: א. יציאת מצריים, ב. מעשה בראשית, את שניהם אנו מזכירים בתפילות, הרמב"ן- מסביר שכשאנו שובתים ממלאכה ניתן לזכור את מעשה בראשית שגם בו ה' שבת ממלאכה ביום השבת ובכך לחזק אצלנו את האמונה בחידוש העולם על ידי ה', אך אם יתעורר ספק על כך אז תזכור את יציאת מצריים שאת זה ראו עיניך ואי אפשר להכחיש.

ניתן לומר שיש כאן השלמה לאמור לעיל, קשה לזכור תמיד את מעמד הר סיני שמעיד על הופעה אלוקית מבלי לעשות תזכורות כל שבוע, לכן ניתנה לנו השבת, ראשית- כדי לזכור את עצם בריאת העולם שיש מנהיג לבירה, אך גם לזכור על הקשר שלו לעם ישראל בפרט.

אז מגיעים לפסוק הידוע ושגור בפי כל יהודי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" שאומרים חז"ל שיש כאן המלכה שלנו את ה' בכל יום שלוש פעמים ביום, כדי ששוב נזכור את היסוד של התודעה האמונית בגילוי ה' בעולם בכלל ("אחד"- לעתיד, לכל האומות) וכיום ("אלוקינו").

שבת שלום.  

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד