פרשת שופטים- המלוכה והממשלה

בפרשתנו אנו מצווים לשים מלך.

אמנם יש מחלוקת בחז"ל האם מלך זו מצווה או רשות, אבל כולם מסכימים שצריך שתהיה ממשלה ששולטת במדינה כי "ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו".

פילוסופים והוגי דעות רבים דנו בשאלה למה צריך מדינה, וגם בפרשתנו ניתן לראות מה קורה אם אין מי שישליט סדר, ולכן התורה מצווה אותנו גם למנות שופטים ושוטרים בכל שעריך.

מצד שני המצווה שיש לה הכי הרבה אזהרות בתורה היא- עבודה זרה, השאלה היא למה?

כיום, עבודה זרה נשמעת כמו מושג רחוק מאתנו, אולם אם נתבונן על השורש של העבודה זרה נוכל לראות כמה היא גורם מרכזי לנפילות של האדם.

ראשית, עבד בתורה הוא מושג שלילי, "עבדא בהפקרא ניחא ליה", נח לעבד לחיות בהפקרות, להנות מהעולם ולחיות את ההווה.

עבד לא מסתכל על תוצאות מעשיו וממילא אין לו חזון אלא רק מלחמת הישרדות.

לעומת זאת, עבד ה' הוא דבר חיובי, וכך אומר הכוזרי:

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם- עבד ה' הוא לבדו חופשי", מה ההבדל?

עבודה זרה היא להיות מושפע מדברים חיצוניים ברמה רגשית כזאת שאני מוכן להיות כפוף לתרבות המשתנה, אדם היה יוצא החוצה ורואה שהשמש זורחת וחושב שהיא הכח החזק ביותר ואז הוא מתחיל לעבוד אותה, לאחר מכן רואה שהשמש שוקעת ובמקומה מאיר הירח ופתאום הוא משועבד לירח.

כך היה התהליך של העבודה זרה באופן כללי בעבר- התפעלות מהחידושים המשתנים.

עבד ה' משועבד למשהו קבוע, הוא מבין שיש כח אחד שמניע את העולם וברגע שהוא מקבל את ה' למלך הוא מקבל את חוקי התורה ומתנהג על פי המוסר הא-לוקי שהוא יותר מדויק ונכון בעולמנו מהמוסר הטבעי שיש לכולם.

בדומה למשפט המפורסם שהאדם מחפש משמעות, ניתן לומר גם "האדם מחפש התפעלות"

התורה יודעת שברגע שיהיה מלך כחובה וכמצווה האדם תמיד יתפעל מהמלך ומהכבוד שיש לו וישכח להיות עבד ה' וממילא יהיה פחות מוסרי, לעומת זאת מי שסובר שמלך זו מצווה סובר שדווקא המלך שיהיה צדיק יראה לעם שגם הוא עבד ה' וכל העם יהפכו לעבדי ה'.

זו גם אזהרת התורה בפרשתנו-

"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך- לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עימך"

אל תתפעל יותר מדי מדברים חיצוניים בסופו של דבר הכי חשוב שתזכור שיש מנהיג לעולם,

לכן חוזרי המלחמה שהם אנשים שנמצאים במצב טבעי של התפעלות לא יכולים להילחם בצורה המתאימה ולא יכולים לצאת לקרב.

בסוף הפרשה מובא העניין של עגלה ערופה, וידוע שחז"ל אומרים שהסיבה שזקני העיר מביאים קרבן היא לומר שהם היו דואגים לנרצח אם היו יודעים שהוא נמצא בעירם, דהיינו: הם היו לוקחים אחריות על האדם הזה כי באמת העולם עוד לא מספיק מתוקן וצריך לדאוג לשאר האנשים.

"כי האדם עץ השדה"- יש לשמור עליו שיצמח.

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד