פרשת האזינו- מחלת השכחה

כ"ט אלול ה'תשע''ז

פרשת האזינו

מחלת השכחה

הפרשה שלנו מאופיינת במוסר של משה רבינו כלפי ישראל, כאשר מטרתו היא לזעזע את העם כדי שילכו בדרך הישרה.

אם נשים לב טוב נוכל לראות שיש עירבוב בין הפורענויות לבין השכר הטוב שיגיע לישראל.

זאת אומרת, בקריאה רציפה של הפרשה מתערבבים הטוב והרע ולא ברור למה זה? מה הנקודה של המעבר משכר לעונש וההיפך?

או במילים אחרות- מה גורם לעם ישראל להידרדר ולקבל עונשים?
בשביל לענות על כך צריכים להסתכל ולעיין בפסוקים שקודם הפורענות או השכר טוב.

בפסוק ז'- מצווה התורה "יזכור ימות עולם בינו שנות דור ודור".

דהיינו- תראו את ההיסטוריה, תלמדו לקח מהעבר, תתבוננו מה קרה למי שמרד בה', תבינו מה קרה למי שבטח בה', תזכרו זאת!

ואז יחולו עליכם כל הברכות הטובות שמופיעות בפסוקים שלאחר מכן, אך ברגע ש"וישמן ישורון ויבעט", ברגע שהוא מזלזל בברכה שהקב"ה נותן לו ממילא הוא מידרדר רוחנית.

אבל הנקודה ההתחלתית להידרדרות נעוצה בפסוק יח' "צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך".

תשי הכוונה היא שוכח, הקב"ה יצר אותך עם יכולת לשכוח דברים , לפעמים זה טוב- כי כך אנחנו שוכחים מדברים לא טובים שחברים שלנו עשו לנו, או שוכחים את הקרוב שלנו שנפטר ואנחנו כבר פחות מצטערים, אך מצד שני זה גם לרעה- כי שוכחים את ה', שוכחים שיש אלוקים שבוחן כליות ולב.

מעניין לראות שהמילה "צור" מופיעה המון פעמים בפרשתנו כאשר היא לא מילה שמופיעה הרבה בפרשיות אחרות, בטח לא ביחד לקב"ה.

הפירוש של המילה "צור" היא חזק, כמו סלע, וייתכן שהתורה אומרת לנו- נכון יש כאן תוכחה אבל בשונה מתוכחה של בן אדם שהצד המוכיח מתגלה לפעמים כמו הצד שנפגע- אצל הקב"ה היחסיות הזו לא שייכת.

הכוונה היא- שח"ו לא נחשוב שהתוכחה נובעת מתוך עמדה חלשה, הקב"ה נמצא באותה עמדה תמיד כי הוא לא מושג שנתפס במחשבתנו, הוא- צור, אין שום שינוי בעצם מציאותי.

עבור לתוכן העמוד