פרשת קרח- מחלוקת שאינה לשם שמיים

כ"ח סיון ה'תשע''ז

בפרשה הקודמת למדנו על מידה מגונה של המרגלים והיא הגאווה שלהם והרצון להישאר במעמדם. בפרשה שלנו אנו פוגשים שוב מידה מגונה שעלולה לגרום לתוצאות רעות מאוד.

המידה הזו היא הקנאה- והיא הובילה את קרח לחלוק על משה ואהרון ואת העונש הנורא שקיבלו.

אנו צריכים לברר על כוחה של הקנאה ועל הביטוי שלה במחלוקת הנ"ל.

כמו כן נברר מדוע הם קיבלו עונש כזה מיוחד וחמור שמבטא באופן מוחלט שאין מקום לדעתם בעולם.
המדרשים מספרים על שאלות של ליצנות רבות שקרח שאל את משה ואהרון מתוך כוונה לזלזל בתורת משה ולהטות את לב העם ממנה.

למשל- הוא לקח את 250 האנשים שהיו ראשי סנהדראות- הלבישם טליתות שכולם תכלית ושאל את משה האם חייבות בציצית או לא? משה ענה שחייבות וקרח התחיל ללגלגל שהרי חוט של תכלת פטור בגד של מין אחר של ציצית, ואילו הטלית הזו כולה תכלת וצריכה פתיל אחד של תכלת לשם ציצית?

כמו כן- הוא תמה על זה שבית מלא ספרים חייב במזוזה למרות שכתוב בה רק פרשה אחת, ומסופר במדרש על עוד שאלה מתריסה של קרח כלפי משה-

קרח סיפר על אישה עניה שבאה אליו וטענה שגם מהמעט שיש לה מבקשים ממנה להפריש תרומות ומעשות וחלה, מתנות כהונה ובכור ועוד. ומתלוננת על כך שזה לא מוצדק.

בעצם עיקר הטענה של קרח לכאורה היא לשיוויון- "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"- הוא פונה אל הרגש של העם וטוען שהן שווים למשה ואהרון ועוד אומר שהם מתנשאים על העם למרות שהתורה העידה שאין עניו כמשה.

אלא שצריכים להבין שהתכונה שגרמה לקרח לפעול כך זו הקנאה, הוא עצמו רצה לקבל את הכבוד הגדול שזכו לו משה ואהרון והשתמש בתירוץ של מהפכה שיוויונית כדי להשיג את מטרתו.

לכן חז"ל אומרים שהקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם- כי אז הוא רואה רק את עצמו, במקום לראות את הטוב שבשני הוא מחפש את הרע וגם אם אין רע- הוא ממציא רע.

העונש שמגיע לאדם ולציבור כזה הוא בליעה על ידי האדמה- מחלוקת כזאת היא לא לגיטימית ואין לה זכות קיום כי מחלוקת לגיטימית צריכה להקשיב לדעה של השני ולדון בה בצורה עניינית- ברגע שאין הקשבה אלא רק פילוג שנובע מקנאה אז ראוי שהאדמה תבלע את הצד הזה.

לעומת זאת מחלוקת בית שמאי ובית הילל הייתה מחלוקת לשם שמיים-  ולכן זה לא הוביל להוצאת דיבה על המחנה השני אלא אדרבה, הייתה הערכה ואהבה ביניהם עד שנשאו נשים אחד מהשני למרות שהיו ביניהם מחלוקות הלכתיות בעניינים שקשורים לנישואין.

שמואל הנביא היה מבני בניו של קרח והוא היה ההיפך הגמור ממנו- בעוד קרח היה עשיר ושאף תמיד לצבור עוד ועוד ממון, שמואל פונה אל העם ושואל: את שור מי לקחתי? וחמור מי לקחתי?

הוא היה מסתובב בין העם כדי לדון אותם ולא חיפש שיבואו אליו.

חז"ל אומרים על קרח ש'עינו הטעתו'- דהיינו- העין הצרה שלו בשל אחרים והקנאה הם גרמו לו לטעות ולחלוק על משה.

יהי רצון שנלמד מדרכו של שמואל וניזהר ממידת הקנאה.

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד