פרשת שלח-לך: אדם לעמל יולד

כ"א סיון ה'תשע''ז

בפרשה שלנו אנו נתקלים בסיפור לא מובן.

המרגלים, כידוע, היו ראשי בני ישראל, דהיינו- האנשים המובחרים ביותר בעם ישראל, הם היו צדיקים גדולים ובוודאי שהאמינו לדברי ה' שהבטיח להכניס את בני ישראל לארץ ולהוריש את הגויים מפניהם.

לכן, נשאלת השאלה- איך זה שהם חטאו בחטא כזה??

איך הם הוציאו דיבה על הארץ ולא ניסו להרים את רוח העם באמונה שה' יעזור לנו?

ישנו סיפור נחמד שבעזרתו ניתן לענות על השאלה הזו-

פעם היה אדם ששמו משה והוא חי עם אשתו חיי זוגיות טובים.

משה היה לומד תורה שנים רבות ויום אחד הוא קיבל סמיכה לרבנות ומאז כולם קראו לו הרב.

לפני כן אחד התפקידים של משה בבית היה להוריד את הזבל לפח הגדול.

פתאום, משה הפסיק לעשות זאת. אשתו שאלה אותו למה פסקת להוריד את הזבל?

ענה לה משה- לפני זמן מה הייתי משה הפשוט, אך כעת אני כבר הרב משה- אני תלמד חכם חשוב ולא מכבודי להוריד את הזבל.

כך התווכחו במשך חודש עד שהחליטו ללכת לרב העיר שידון בעניין שלהם.

משה ואשתו אמרו לרב העיר את טענותיהם. רב העיר חשב זמן מה ופסק- משה צודק, הוא לא יוריד את הזבל יותר.

האישה התפלאה אך קיבלה את הפסק.

לאחר שבוע הם שומעים דפיקה בדלת. האישה פותחת ורואה את רב העיר מחכה בפתח הבית. שואלת אותו האישה- מה הרב צריך?

רב העיר ענה- אני יודע שקשה לך להוריד את הזבל ושבעלך לא יכול לעזור לך. לכן באתי הנה כדי להוריד את הזבל לפח..

 

המסר ברור- הגאווה יכולה לגרום לנו לעשות דברים לא הגיוניים.

כך מסביר גם הזוהר את חטא המרגלים: הם אמרו "כאן (במדבר) אנו ראשים", דהיינו- טוב לנו במדבר, יש לנו מעמד גבוה וחיים רוחניים גבוהים, אם ניכנס לארץ נצטרך לעבוד קשה, לזרוע ולקצור, להילחם ולבנות- אלו פעולות גופניות קשות..

הם העדיפו לשבת במדבר ושיגיע להם מן כל יום, שיהיה להם שקט ולא מלחמות וכו'.
זה החטא שלהם- הם לא הבינו את מה שהקב"ה רוצה מהם, הוא לא רוצה את החיים השקטים במדבר אלא את החיים שבונים בהם דברים גשמיים מהיסוד והופכים אותם לרוחניים..

הרבי מקוצק אומר- "השמיים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"- הרצון של הקב"ה הוא שנהפוך את הארץ לשמיים. אך לצורך זה צריך להיות עמל גשמי.

כמו כן, אומר הרבי מקוצק- "אנשי קודש תהיו לי"- הקב"ה לא רוצה שנהיה מלאכים אלא אנשים שמצליחים להתנהג בקדושה אבל בתוך העולם של החול.

ייתכן שזו הסיבה לסמיכותה של פרשת הפרשת חלה לחטא המרגלים- שאת החלה מרימים לגבוה אך קודם לכן עומלים כדי להשיג אותה, חורשים וזורעים ומשקים וקוצרים וכו'.

ואולי זה הקשר לפרשת ציצית שבסוף הפרשה, תכליתה של מצוות ציצית היא לזכור את המצוות בכל מקום שאנו הולכים אליו וכך נוכל תמיד לשאול את עצמנו האם זה מה שה' רוצה מאיתנו או שזו הנטייה שלנו שמשפיעה עלינו להתנהג לא כמו שה' באמת רוצה ממנו.

בהצלחה!

 

עבור לתוכן העמוד