פרשת במדבר- אחדות אינה אחידות

כ"ט אייר ה'תשע''ז

אנו חיים בעולם שלאט לאט מנסה להטיף לשיוויון מוחלט.

מספרים שפעם באו כל החיות כדי לקבל תכונות מיוחדות שיהיו רק שלהם-

האריה ביקש גבורה וקיבל,

הנמלה ביקשה חריצות- וקיבלה

הפיל ביקש כח- וקיבל.

כך כל חיה קיבלה תכונה מיוחד לה שהיא טובה בה מאוד.

עד שהגיע הברווז. והוא ביקש גם לדעת לעוף וגם לדעת לשחות וגם ללכת ביבשה- והוא קיבל, אבל שום דבר מהם הוא לא עושה באמת כל כך טוב..

זה מה שנקרא "תפסת מרובה- לא תפסת". אם אתה מנסה להשיג יותר מדי דברים בסוף לא יהיה לך משהו שאתה טוב בו.

למשל- רופא שלמד קצת מכל דבר ולא התמקצע בנושא ספציפי- לא יוכל במקרים חמורים להועיל במאומה.

ובכל זאת- העולם דורש שיוויון מוחלט- לא ייתכן שיהיה משהו שרק גברים יכולים לעשות, לא ייתכן שרק מי שעשה 5 יחידות מתמטיקה יתקבל ללימודי הנדסה וכן הלאה.

התפיה האמיתי היא התפיסה שהתורה מנסה ללמדנו בפרשה, והיא התפיסה של הרמוניה, לכל שבט יש ייחודיות משלו ולכן לכל שבט יש דגל מסויים וחונה במקום מסויים ונותן את התכונות שהוא הכי טוב בהם ורק בצירוף של כל אלה נוצרת הרמוניה.

וזה מסביר את החזרה המרובה של התורה על חניית כל שבט ועל המניין של כל שבט, ועל שבט לוי שלא התפקדו בתוך המניין ועוד אריכות רבה.

התורה אומרת- זהו. עם ישראל הפך לעם לאחר קבלת התורה והמצוות- כעת הוא מתחיל את צעדיו במדבר, כעת כל שבט מברר ומחזק את אופיו המיוחד.

כל זה הביא בסופו של דבר את בלעם לומר על עם ישראל בפרק כו' פסוקים ה'-ו': "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים".
זה כח אמיתי של קבוצה- לא שמישהו מנסה לעשות הכל לבד, אלא שכל אחד מוצא את החוזקות שלו ואת מה שהוא יכול לתרום הכי טוב לכלל הקבוצה.

אחדות לא אומרת אחידות- דהיינו: אחדות ודיבוק חברים כדי ליצור קבוצה חזקה לא אומר שכולם צריכים להיות שווים ולקבל את אותם תפקידים או אותו מעמד.

יהי רצון שנלמד לחשוב על טובת הסביבה שלנו ולהפנים את המסר הנ"ל.

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד