פרשת אמור- פרשת המגדף

ט"ו אייר ה'תשע''ז 20:00

עניינו של ספר ויקרא הוא התעסקות במעשי הקורבנות ובית המקדש, כאשר הפרשה שלנו מדברת על הכהנים וקדושתם בתחילתה הדבר מובן שהרי הם חלק אינטגרלי מהקדושה והעבודה עליה מדבר ספר ויקרא.

אולם, בהמשך הפרשה ישנם כמה פרשיות שלכאורה לא קשורות לעניין הזה: האחת מופיעה החל מפרק כ"ד עד סוף הפרשה כאשר בתחילה מספרת התורה על הגדף שקילל את ה', ואח"כ ממשיכה עם דינים שקשורים לחושן משפט (מכה אדם, מכה בהמה ועוד).

הפרשה השנייה היא פרשת המועדות החל מפרק כג עד פרק כד והיא "פרשת המועדות", מה העניין של פרשיות אלו לספר ויקרא בכלל ולדיני כהונה בפרט?

אם נתבונן טוב נראה שעניין עבודת בית המקדש היא מצד אחד לרומם את האדם ומצד שני להוריד את הקדושה, זו נקודת השקה בין שמיים לארץ, בין קודש לחול, הכהנים הם השליחים של העם לקשר בין הדברים.

זה אמנם הצד הכי חזק של התחברות לקדושה, אך יש גם צד מסויים שהאדם בעצמו חש בקדושה וזה על ידי המועדות (גם בתפילה שבכל יום יש צד של חיבור אך במועדות אנו מרגישים יותר את הקדושה), אך בעוד שבבית המקדש אנו מרוממים את החול לדרגה של קדושה במועדות ישנו כלל שחציו לה' וחציו לכם, אנו נמצאים בבית שלנו ומתענגים בסעודה טובה אך היא לא קדושה, אולם, כשאנו מתפללים ולומדים בזמן החג אנו מרגישים קדושה.

לכן הכהנים צריכים להיות ללא מום ועם אזהרות רבות להישמר מהחול, כי גם החול שלהם הוא קודש, בעוד שאדם רגיל לא מחבר את החול והופכו לקודש אלא הקודש לחוד והחול לחוד.

המגדף היה בן אישה ישראלית ובן איש מצרי, וידוע המדרש שמביא אותו רש"י שאביו היה המצרי שהרגו משה בשם המפורש במצרים, הייתה לו הפרדה ברורה בין קדושה לחול והוא לא האמין בדרך של בית המקדש והכהנים, לפי הבנתו אין קשר בין חול לקודש (אמא שלו יהודיה ואבא שלו מצרי, ממילא החול נמצא בגוף אחד והקודש בגוף אחר), הוא ראה היטב מה זה חול גמור מאביו ומה זה קדושה מאימו (או מקרוביו) וראה שהפער עצום, לכן הוא יצא וגידף, ולכן התורה מדגישה לנו את זהותו כדי להסביר לנו מה המניע למעשה שלו.

ולכן התורה חוזרת ומזהירה את ישראל לא לא להרוג אדם אחר דווקא לאחר פרשת המגדף, כי כשאדם פוגע באדם הוא בעצם פוגע לא רק בגוף הגשמי שלו אלא גם בצלם א-לוקים אשר בו.

לכן מוזכר הפסוק (כ"ד, כ"ב)- "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' א-לוקיכם" אם אתה פוגע באדם אחר אתה פוגע גם בצלם א-לוקים אשר בו.

יוצא אפוא שהתורה הכניסה את עניין המועדות כדי לומר לנו שאנו יכולים להרגיש את הקדושה גם במועדות אך החיבור השלם של חול וקודש נמצא בבית המקדש, וכמו כן הכניסה את פרשת המגדף כדי להרחיק אותנו מתפיסה שקודש וחול לא יכולים להתחבר.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד