פרשת צו- אש תמיד תוקד על המזבח

י' ניסן ה'תשע''ז

 

בפרשה שלנו אנו לומדים על יסוד מאוד חשוב והוא היסוד של ההתמדה,

כמה פעמים קרה לנו שחשבנו ביום הראשון של השנה שהשנה הזאת אני באמת רוצה להשקיע בלימודים? שהשנה הזאת אני באמת יהיה ילד יותר טוב?

והופ! פתאום התחלנו להתעצל, פתאום כבר לא היינו נחמדים לזולת, וכו' וכו'.

התורה בפרשה שלנו מלמדת אותנו איך להתמודד עם השגרה, והשלבים הם כדלהלן-

שלב ראשון- בהתחלה ישנו ציווי לאהרון על קורבן עולה, קורבן עולה לא נאכל על ידי אנשים אלא נשרף כולו ועולה כולו לשמיים, כך גם אנחנו צריכים להחליט שאנו רוצים להתפתח לחלוטין ולא לחפש רק את האינטסים האישיים שלנו.

הרב יצחק הוטנר חיבר שיר שמבוסס על מקור קדום של רבי אלעזר אזכרי-

"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,

ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו,

ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,

ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".

לאחר אחת ממלחמות ישראל נמצא פתק בכיסו של חייל שנהרג בקרב, בפתק היו כתובים מילות השיר הללו.

ככה צריך היהודי להתחיל, עם אמירה שהוא מוסר את עצמו לה' ומתפלל שה' יעזור לו להצליח, ישנו פסוק במשלי פרק ט"ו- "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" האדם צריך תמיד לשאוף למעלה ובכך הוא לא יפול.

ישנו סיפור על השפת אמת שחסידיו שאלו אותו מה עליהם לעשות כדי שיצליחו? הוא אמר להם שיכוונו ב"אנה ה'" שבהלל, העניים כיוונו ב"אנא ה' הושיעה נא", והעשירים כיוונו ב"אנא ה' הצליחה נא", כאשר הם לא ראו ברכה הם שאלו את רבם מה קרה?

הוא ענה להם שהם היו צריכים לכוון ב"אנה ה' כי אני עבדך", זה הבסיס, אדם שחושב שהוא יצליח בזכות עצמו בלבד טועה, הוא צריך קודם כל להבין שההצלחה תלויה בקב"ה.

שלב שני- מגיע הציווי על המנחה, המנחה היא סולת ועושים ממנה מצות, מצות מסמלות את הטבעיות הרחונית, ללא חמץ שמסמל את היצר הרע, בעצם כאן האדם מצליח להיות רוחני ומקבל לאכול את הנותרת מן המנחה הרוחנית, ואז במצה הזה הוא יכול להקטיר את מנחת כהן גדול שהיא לא נאכלת והיא הרוחנית ביותר.

שלב שלישי- צריך להבין שכבני אדם ישנם נפילות וזה הגיוני, לכן לא צריך להיבהל מנפילות, כן צריכים לפשפש במעשינו ולהבין מה גרם לנפילה על מנת לתקן בפעם הבאה ולכן נצטוו ישראל להביא קרבן חטאת על מנת שהאדם ילמד את הלקח ויוכל לשוב למסלול חזק יותר, התהליך של החזרה למסלול צריך להיות רציני ולכן מוגבל בזמן, כך האדם יוכל לנצל את הזמן ביעילות ולא יגיע למצב של נותר שזה מסמל קצוות בלתי פתורים לסיבה שגרמה לנפילה.

"על כל קרבנך תקריב מלח" צריך שהתהליך יהיה אמיתי, אסור למתק אותו יותר מדי עם דבש, או לעשות אותו חמוץ ועצוב עם שאור, אלא עמוק, פנימי וחודר כמו המלח שמוציא את הדם.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד