פרשת ויקרא- "אדם כי יקריב מכם"

ג' ניסן ה'תשע''ז

בפרשתנו בנ"י מתחילים להצטוות על נושא חשוב וארוך והוא הקורבנות, למעשה- כל ספר ויקרא מתעסק בחלק שנקרא קדשים וטהרות, שהם \הלכות בית המקדש והקורבנות והלכות טומאה וטהרה בכלל.

כאשר אנו מדברים על קורבנות אנו צריכים לשאול את עצמנו מה הטעם שלהם? האם בכלל יש להם טעם או שזה חוק?

חז"ל התעסקו בכך רבות, אביא מקצת מדברי חז"ל בנושא ואנסה ליצור דרך בהירה.

הרמב"ם במו"נ ח"ג פל"ג- מבסיר שהעניין הוא כי היו עמים אחרים שהיו מקריבים קרבנות לע"ז ורק בשביל להוציא מלבם וכדי שעם ישראל לא יבואו לטעות ולהקריב לע"ז הם נצטוו להקריב לה'.

בפרק מ"ו- הרמב"ם מביא הסבר אחר והוא- כי כשעם ישראל היו במצרים הם נפלו לע"ז וזה היה מושרש אצלם אז הם נצטוו בקורבנות כדי לעקור את שורשי הע"ז שנשארו להם ממצרים.

הרמב"ם בהלכות מעילה- מבאר שהקורבנות הם חוק ואין להם הסבר, כמו למשל- פרה אדומה.

לפי שני ההסברים הראשונים, לכאורה לא ברור למה צריך קורבנות כאשר אין כבר ע"ז? או לאחר הרבה דורות כאשר כבר נמחק הרושם של הע"ז ממצרים? כמו כן- לפי זה לא יצטרכו קורבנות לעתיד לבא?

אך לפי הטעם השלישי השאלות הללו נופלות.

הרמב"ן על ספר ויקרא פ"א פסוק ט'- יוצא בחריפות נגד הרמב"ם וכותב כך-

"והנה הם דברי הבאי, יעשו שולחן ה' מגואל שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשי עולם, ולשון הקרבנות את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי, וחלילהשלא יהא בהם שום תועלת ורצון רק שוללות (לשלול את) העבודה זרה מדעת השוטים"

ומסביר את טעם הקורבנות כך-

"האחד על דרך האגדה והמוסר והוא, כי כאשר יראה האדם מה נעשה בקורבן, יחשוב שככה היה ראוי שיעשה לו בעוון חטאיו ויזדעזע. וזה לשונו: "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו...ואלה דברים מתקבלים ומושכים את הלבכדברי אגדה ". 

והשני על דרך הנסתר "ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם" (עיין ברמב"ן שם שמאריך לבאר הסבר זה). הרמב"ן מדגיש שלקורבנות יש ערך עצמי ולא רק ערך על דרך השלילה"

לענ"ד ניתן ליישב את דעת הרמב"ם ולהסביר שהרמב"ם לא התכוון לע"ז במובן של פסל ומסכה כמו שהיה פעם, אלא לכח בנפש של ע"ז, דהיינו: ע"ז נובעת מהרגשה של אפסיות מצד האדם, אז פעם האדם לקח זאת לכיוון של התבטלות בפני כוחות שקיימים בעולם, אך כיום ההרגשה הזאת מתבטאת בהצבת האדם את עצמו במרכז, בעצם האדם עובד את עצמו, הוא מחפש משמעות ולכן מנסה להרגיש את החשיבות של עצמו, ממילא אם הוא יקריב קורבן ויזדעזע ממה שראוי להיעשות לו על עוונותיו הדבר יתן לו קצת ענווה ובכך הוא יפסיק עם העבודה זרה העצמית.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד