פרשת ויקהל פקודי- מסגרת ותוכן

י"ח אדר ה'תשע''ז 08:00
פרשת ויקהל פקודי- מסגרת ותוכן (הגדל)

פרשיות שלנו משלימות את פרשיות תרומה תצוה שעסקו בציווי ה' אל משה לבנות את המשכן וכליו, אולם ישנו הבדל אחד בין הפרשיות שמלמד אותנו נקודה חשובה בהשקפת עולם,

בפרשת תרומה התורה מצווה על בניית הכלים קודם לעשיית המשכן עצמו ואילו בפרשה שלנו הפוך- קודם עשיית המשכן ואחר כך הכלים- למה?

בנוסף- בפסוקים הראשונים אנחנו שוב מצווים על השבת- מדוע? כבר נצטווינו בה כמה פעמים בעבר, ואף בפרשת תצווה? מה הקשר המוכרח הזה בין המשכן לשבת?

"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציווה ה' את משה"

רש"י שם (לח, כב)- "אשר ציוה אין כתיב כאן, אלא כל אשר ציוה ה' את משה אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה ציוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן, אמר לו בצלאל- 'מנהג העולם לעשות תחילה בית ואח"כ משים כלים בתוכו', אמר לו- 'כך שמעתי מפי הקב"ה', אמר משה- 'בצל אל היית כי בוודאי כך ציוה לי הקב"ה' וכן עשה המשכן תחילה ואח"כ הכלים."

אנו צריכים להבין מה היה הדיון הזה בין משה לבצלאל? ולמה משה חשב לעשות קודם את הכלים?

הרב חרל"פ- מסביר שיש שני סוגים של צל- יש צל שמכסה לחלוטין את האור והוא שלילי, אך יש צל שנוצר כדי שנוכל לראות את האור מבלי להסתנור, והוא טוב כמו צל שאנו נכנסים לתוכו כדי להישמר מן השמש.

כלי המשכן הם התוכן הרוחני שלו (או מקום להשראת השכינה שהיא התוכן הרוחני באמת), אך המשכן עצמו הוא המסגרת שבה נמצאים הכלים בסך הכל.

משה הוא רוחני לחלוטין, קרן עור פניו, מדבר עם הקב"ה פנים אל פנים וכו', הוא מתרכז בתוכן קודם כל ולא במסגרת כי היא שולית, אך בצלאל מבין שכדי שבעולם שלנו נוכל להכיל את התוכן הגדול הזה אנו צריכים מסגרת קודם כל, אנו צריכים כלים ליצוק אליהם את הקדושה ולכן קודם לכל נבנה את המשכן וזו תהיה ההכנה שלנו לשם כך.

באמת בעולם שלנו אנו נתקלים הרבה במאבק בין האידיאלים והרצון לפרוץ מסגרות, לבין המסגרת המחייבת והמצמצמת, לפעמים לא כיף לנו להיות במסגרת ואנו מרגישים שהנפש שלנו שואפת לעלות מעבר, אך דווקא המסגרת היא מה ששומר עלינו, למרות כל השאיפות הגדולות אנו צריכים לנסות לממש אותם בתוך המסגרת, כי אם למשל אדם יעמוד על גג ללא מחיצות ויתקרב לקצה הוא עלול ליפול אך אם יהיה שם מעקה הוא יוכל גם להתקרב לקצה וגם להישאר בטוח.

לכן משה מצווה את השבת- כי השבת מבטאת את האידיאל הגדול של מנוחת הנפש מעבר לכל מסגרת, אין עבודה, אין לימודים (בבית הספר), אין עונשים (יש נוהל שבת), כי אנו צריכים לזכור תמיד מה השאיפה שלנו ולא להתעסק רק במסגרת.

בקיצור- יש לנו אפשרויות להתעלות גם בתוך המסגרות שאנו נמצאים בהם אם רק נשכיל לרצות זאת, ליזום דברים, לפעול נכון ובעיקר לרצות את זה.

אם נסתכל היטב בפרשיות שלנו נוכל לראות איך הן מלאות בפעולות שבני ישראל עושים, וניתן להיכנס לעניינים ולראות איך העם רצה כל כך לבנות את המשכן, דבר זה עונה על שאלה נוספת והיא- למה היה צורך לחזור ולפרט כל כך באריכות על עשיית המשכן? הרי גם ככה בציווי עליו ישנה אריכות רבה? אלא שהתורה רצתה ללמד אותנו איזה רצון גדול היה לעם ישראל בבניית המשכן ואיזה רצון צריך אדם לכל דבר שבקדושה.

כעת מתחברת מילה אחת שמופיעה בתחילת ויקהל עם אותה מילה שמופיעה בסוף פקודי והיא המילה "אש" כי בשבת אנו צריכים להירגע ולא להבעיר אש, ואז נזכה למשכן ש"אש תהיה לילה בו" (אש של קדושה)

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד