פרשת תצווה- מזבח הקטורת

י"א אדר ה'תשע''ז

בשבוע שעבר נפלה שגגה בדבר התורה שכתבתי כאשר לא שמתי לב שהמזבח שמובא בפרשת תרומה הוא מזבח הנחושת עליו היו מקריבים את הקורבנות אלא חשבתי שמדובר במזבח הזהב, הוא מזבח הקטורת, חשבתי כך משום ששאר הכלים שמופיעים שם לא נמצאים בחצר אלא בתוך אוהל מועד, אז לפי זה באמת השאלה מתחזקת למה בפרשת "תצוה" מוזכר לראשונה מזבח הקטורת ועוד רק אחרי שמוזכרים כל בגדי הכהונה? לכאורה מקומו בפרשת תרומה?

אולם, לפי מה שכתבתי שם נראה שניתן להסביר זאת בצורה ברורה- לגי המשיח כתוב- "והריחו ביראת ה'" (ישעיה יא,ג') דהיינו: הוא ישפוט על פי חוש הריח, ריח הוא לשון רוחניות, הוא החוש היחיד שלא היה שותף בחטאו של אדם הראשון (שמעו בקול הנחש, מיששו את עץ הדעת, טעמו את הפרי האסור, וראו אותו כי טוב הוא), כמו כן במוצ"ש אנו מריחים בשמים כדי לפצות על אובדן הנשמה היתירה שהייתה בשבת.

חוש הריח מסוגל להרגיש דברים שנמצאים בעולם אך לא נראים או מורגשים פיזית, המדרש אומר "הדודאים נתנו ריח- אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא" מכאן שהצדיקים מפיקים את הריח הטוב ביותר, וניתן לומר שגם חוש הריח שלו מזדכך כמו שמצינו במשיח.

כמו כן מצינו כאשר יצחק מברך את יעקב הוא אומר "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'" דבר זה מתאר כפי שאמרנו לעיל את הצדיקים שריחם טוב.

כמו כן מצאנו דבר מאוד מעניין בסממני הקטורת והוא שאחד מהם היה החלבנה, וחז"ל אומרים שהחלבנה ריחה רע, אז למה הוסיפו אותה?

התשובה היא שהיא מסמלת את פושעי ישראל ובצירוף לשאר הציבור שריחם טוב, גם החלבנה נותנת ריח טוב, ויש כאן נקודה חשובה בנוגע להשפעה וחיבור לרשעים, כאשר אנו מאוגדים כציבור רוחני וטוב- זה עדיין לא מספיק יש לנו חובה לאסוף אלינו גם את הרשעים ולנסות להשפיע עליהם ברוחניות.

הדבר הזה עונה על שאלה נוספת בפרשתנו והוא- הציווי ש"לא יזח החושן מעל האפוד", דהיינו: בחושן היו 12 אבנים טובות שסימלו את 12 שבטי ישראל, הכהן הגדול שמשמש כמנהיג הרוחני של העם היה צריך לשאת על ליבו את האפוד, אך למה יש איסור להסיר את החושן מהאפוד (הוא כעין סינר שהיה לכהן הגדול והיה מחובר בטבעות לחושן), עד כדי כך שמי שמסיר את החושן מהאפוד לוקה!?

התשובה טמונה בגוף השאלה, בפרשה הקודמת דיברנו על כלים מאוד קדושים, אך הם מייצגים דברים ששייכים לעולם הזה או אך ורק לעולם העליון (תורה שירדה לעולם הזה וניתן לתפוס אותה בשכל, חכמה שהיא כלי שימושי לעוה"ז, שפע גשמי- שייך לעוה"ז, ואילו הכפורת והכרובים מייצגים מימד רוחני גבוה שלא ניתן לתפוס באמצעים שלנו).

אך מזבח הקטורת ובגדי הכהונה מייצגים את החיבור בין העולם הרוחני לגשמי, ואת השאיפות של האדם כלפי מעלה כמו העשן שעלה ממזבח הקטורת בצורה ישרה כך גם "נר ה' נשמת אדם", לפי זה ניתן להסביר את תחילת הפרשה בה נצטוו אהרון ובניו להטיב ולהדליק את המנורה, אהרון שהיה לו קשה שלא הקריב יחד עם הנשיאים התבשר ע"י הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות" ולמה בכל זאת אהרון שונה משאר הנשיאים? כי התפקיד שלו שונה, הוא צריך לחבר בין שמיים לארץ, ואילו שאר הנשיאים צריכים למסור את הגשמיות שלהם לשמיים על ידי הקורבנות.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד