פרשת בא- יציאה מן המיצר

ז' שבט ה'תשע''ז 11:50

מזל טוב! נולד עם חדש בשם עם ישראל, הלידה הייתה קשה ומלאת כאב

אך בסופה נולד עם שיבשר בשורה גדולה לאנושות כולה.

 

נכון, לא כולם יאהבו את העם החדש, יעשו לו הרבה צרות בעתיד,

אך לאחר שהוא עבר את פרעה ומצריים הכל "קטן" עליו, הוא יעמוד זקוף, חי וקיים בסופו של דבר.

 

כבר הנביא יחזקאל בפרק ט"ו מדמה את יציאת עם ישראל ממצריים ללידה של תינוק,

יש כאן סוף של כאב מאוד גדול, אך התוצאה בסופו של דבר משמחת מאוד.

 

מכת בכורות היא מכה מאוד מעניינת,

בניגוד לשאר המכות אנו רואים שכאן הייתה הכנה מאוד מדוקדקת אצל עם ישראל כאשר הם נצטוו לקחת שה,

לשחוט אותו, להטביל אזוב בדם ולהניח על המזוזות, נשאלת השאלה הפשוטה- למה דווקא במכה זו יש ציווי כזה?

 

"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה', כְּדַבֶּרְכֶם."

זו הפעם הראשונה שנאמרה תשובה כל כך החלטית מפיו של פרעה (וללא הסתייגות לאחר מכן)

לגבי שיחרור העם לאחר מכה שבאה על מצריים, למה מכת בכורות היא זו שגורמת לכך?

 

כמו כן בסוף הפרשה כתוב-

"וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם,

מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,

מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה', כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה",

 

נשאלת השאלה למה לא מזכירים באופן כללי שה' נתן עשר מכות על מצריים ואז פרעה שלח את העם?

ואם ניתן היה לתת רק מכת בכורות ואז להשתחרר אז למה זה לא קרה כך?

 

נראה שהתשובה צריכה להיות קשורה לייחודיות של מכת בכורות,

 

בכל המכות הפגיעה הייתה או ברכוש או במקנה או ביבול וכו', פגיעות קשות מאוד,

 אין ספק שהם פגעו מאוד במצרים ושיבשו את חייהם,

אך כל עוד החיים שלהם לא נפגעו כל זה לא הפריע לפרעה לעשות חישובים של היזק מול תועלת ולהחליט שכדאי להמשיך לשעבד,

 

כבר ראינו במכות הקודמות רמזים לכך שפרעה מבין שיש א-לוקים ושהמכות הללו מגיעות על כך שמשעבד את עם ישראל,

אך ראה שיש דרך פשוטה לצאת מהם ולחזור לשעבד את עם ישראל,

אולם כשהדבר הגיע לכך שהמצרים נפגעים בנפש ועם ישראל לעומת זאת לוקח את אלהי מצריים ושוחטים אותם ובכך מבטאים את האמונה בה',

וזה מה שגורם להם כביכול להינצל מהמכה- אז המצרים אומרים "כולנו מתים",

ביחס לעם ישראל אנחנו לא חיים, יש כאן בעצם עם ששואף לחיים שלו יותר מאיתנו, האלוקים שלו עוזרים לו בכך.

 

חג פסח הוא חג האמונה, דווקא בגלל ששם ראינו שעם חזק הוא מי שמאמין גם כשהוא נמצא בתוך הצרה היותר גדולה,

במכת בכורות היה את הביטוי לכך מצד העם, לכן דווקא את התשובה הזו אנו צריכים לענות, לא מספיק לומר ולהרצות

על כך שיש לנו אמונה, צריכים גם לפעול בתוך המצרים,

עם ישראל היה קרוב ליאוש כאשר לאחר כל מכה הוא חשב שהנה הוא עומד לצאת אך פתאום הוא חוזר לעבוד,

דווקא מתוך התיסכול העצום הזה נבעה אמונה טהורה, לכן היה צורך בכל המכות כי כגודל השבר כך גודל התקומה.

 

לכן פידיון בכור היא המצווה שמופיעה בסוף הפרשה והיא נובעת מיציאת מצרים,

כי בפידיון בכור אנו עושים מעשה עצום שמבטא את האמונה שלנו בבורא עולם שגם לאחר הכאב הגדול של הלידה

כשאנחנו סוף סוף רוצים באופן טבעי להנות מהפירות- אנחנו מוכנים למסור (ואח"כ לפדות) את בננו לקודש, זה מה שמוליד את עם הנצח.

 

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד