פרשת ויחי- אבל גדול זה למצרים

י"ד טבת ה'תשע''ז 08:00

בפרשתנו ישנה פרשה אחת מאוד מאוד מאוד מוזרה, הפרשה המדוברת היא מיתתו וקבורתו של יעקב אבינו,

על פרשה זו אקשה חמש קושיות ואנסה ליישבם בעזרת ה'-

א. למה התורה מאריכה כל כך בתיאור פרשה זו? יש בה הרבה חזרות והרבה פרטים מיותרים לכאורה, למה לא לכתוב- "ויצו יעקב את בניו לקברו במערת המכפלה (אפשר להוסיף-על פני ממרא) ויחנטו את יעקב (בגלל הדרך הארוכה וכו') ויעלו יוסף וכל אחיו והמצרים לקבור את יעקב ויתאבלו עליו וכו'"- לכאורה יותר מתומצת וברור.

ב. בציווי של יעקב הוא חזר על אותם דברים הרבה מאוד פעמים ועל כך שהוא רוצה להיקבר במערת המכפלה, אעתיק את הפסוקים בשביל מי שלא מאמין-

"ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי:במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר:שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה:מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת."

נראה לי שיש כאן יותר מדי תיאור בשביל מקום אחד... הלא כן?

ג.למה המצרים בכו על יעקב כל כך הרבה (70 יום)? גם אם נגיד שכך היה מנהגם אז למה כתוב שזה היה אבל כבד למצריים עד כדי כך שאפילו הכנענים הרגישו בזה? הרי יעקב היה רק האבא של המנהיג שלהם, אז לכאורה האבל על יוסף היה צריך להיות גדול בהרבה?

ד. למה היה צורך להעלות עם יוסף רכב ופרשים ומחנה כבד מאוד?

ה. הפסוק בסוף הפרשה "ויעשו בניו לו כן כאשר ציום" נראה הכי מיותר שהרי הוא מופיע ממש אחרי כל הסיפור, מילא הפרטים הלכאורה מיותרים ניתן לומר שהתורה רצתה להעצים את המעמד אבל הפסוק הזה נראה ממש מיותר?

 

יעקב ידע מה זה גלות, כאשר יהודי בגלות המבט שלו ממילא נעשה יותר פרטי, יעקב חשש שמא לאחר מותו בניו יתרשלו בקבורתו משום שיתעסקו בעצמם, לכן ציוה אותם בצורה מאוד ברורה והחלטית איפה הוא צריך להיקבר, יעקב רצה שבניו יעלו לארץ ישראל, יתמלאו שוב בכוחות כלליים ובכך גם כשהם יהיו בגלות המרה הם יצליחו לשרוד כיהודים כשרים, בגלל זה הוא ציוה אותם באריכות והזכיר מי קבור במערת המכפלה, למי היא שייכת ובעצם מה צריכות להיות השאיפות שלהם.

ייתכן להסביר שבמותו של יעקב וציוויו להיקבר דווקא בארץ ישראל המצרים ראו את המיוחדות שיש בבניו, הם הבינו מה הערכים הגדולים והתפקיד הגדול שמוטל על בניו, הם הבינו את המיוחדות של עם ישראל ולכן רצו כל כך לשמור עליהם על ידי רכב ופרשים.

המצרים לא בכו מתוך אבל עליו עצמו, אלא כתוב "ויבכו אותו מצריים שבעים יום", הם בכו על עצמם כי אותו=בגללו, הם בכו על כך שעם ישראל הוא מדרגה בפני עצמה כפי הסברו של הכוזרי, הם בסה"כ מצרים, אין להם את הייחודיות של עם ישראל.

כמובן שהכנענים שראו את המצרים חשבו שיש פה אבל של המצרים על מישהו אבל לא ידעו שהמצרים מתאבלים על עצמם.

התורה חוזרת על הפרטים הללו כדי ללמד אותנו את המסר הזה, בניו של יעקב עושים לו נחת רוח כאשר הם מתנהגים כמו בניו ובכך מקיימים את ציוויו.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד