פרשת מקץ: חייתני מירדי בור

כ"ט כסליו ה'תשע''ז 07:00
פרשת מקץ: חייתני מירדי בור (הגדל)

בפרשתנו מופיע המהפך הגדול ביותר בהיסטוריה,

אסיר שהיה בכלא במצרים בתוך הבור יצא לחופשי טרם הזמן ותוך בערך חצי שעה בערך הפך להיות סגנו של מלך מצרים, רואים כאן בצורה ברורה את השגחתו של הקב"ה על יוסף הצדיק ועל גילגולו של הדבר מאת הבורא.

 

ישנם מספר שאלות על השתלשלות הדברים-

א. כולנו חולמים חלומות מפחידים או תמוהים, ההלכה מכירה במושג של תענית חלום, אבל למה פרעה נלחץ כל כך מחלום על שיבולים ופרות?

ב. האם העובדה שיוסף פתר את החלום מעידה על גדלות כל כך גדולה? אולי הוא סתם המציא פיתרון? האם הגיוני להפוך אותו למשנה למלך בגלל זה?

צריכים לומר שפרעה פחד, פרעה ראה בחלום שבע פרות טובות שהוא מרגיש זהות איתם, הוא מרגיש שכמו שהוא מלך ועשיר ויש לו הכל כך גם הפרות הללו הם כמוהו ויש להם הכל, אלא שעלו אחריהן פרות רעות שגרמו למהפך גדול, פרעה נבהל כי הוא הבין שדברים יכולים להתהפך, העולם דומה לגלגל ולא מוכרח שמי שעומד עכשיו בראשו ימשיך לעמוד בעתיד,

אבל אז פרעה חשב שזה לא נוגע אליו, לו אין רק כח כמו שיש לפרות השמנות, אלא יש לו גם עושר ועם התנהלות נכונה הוא ימשיך לשלוט בעולם מבחינה כלכלית,

אז הגיע החלום על השיבולים, וגם שם צמחו אחריהן שיבולים אחרות דקות ומסכנות, הן בולעות את השיבולים הטובות, פרעה מבין גם כאן שיש כאן רמז שגם הביטחון הכלכלי הוא חולף ועובר כי השיבולים שכרגע הם טובות יכולות להפוך לשיבולים רעות שאין בהם מספיק.

בעצם, החלומות גרמו לפרעה לתובנה שהעולם יכול להשתנות, והקרקע היציבה שכרגע הוא דורך עליה עלולה להישמט מתחת לרגליו, פרעה ידע מה אומר החלום ורק רצה שמישהו יאשש את חששותיו.

 

איזה פלא זה שמכל אנשי מצריים היחיד שהצליח לעלות על הפיתרון הוא דווקא נער עברי שיצא הרגע מן הכלא, זה מחזק את חששותיו של פרעה, לכן פרעה מבין שני דברים-

א. ההצעה של יוסף לצבור בר היא חכמה והגיונית על מנת לשמר את הכח של מצרים.

ב. הוא לא רוצה להתנהג כמו הפרות ולהשאיר מאחור את החלשים ובכך לגרום למרד ולבליעת הפרות הטובות אלא לוקח מישהו שהיה במעמד הנמוך ביותר ומרים אותו למעלה על מנת שעם הניסיון שלו ידע איך לנהוג כלפי השכבות החלשות כדי לספק את צרכיהם.

יוסף עובר הרבה מהפכות כאלה במצרים, מעבד שנמכר לסוחרים, לראש ביתו של פוטיפר, ואז לכלא ושוב לגדולה להיות סגנו של מלך מצרים, יוסף מבין שהמהפכות הללו הם סימן משמיים, הוא רואה איך שהוא מצליח לגרום אפילו לפרעה להזכיר את שם א-לוקים ואיך שהוא מצליח גם במעמד החברתי שלו,

מצד שני, הוא זוכר את בית אביו ויודע שהיה חלק ממשהו גדול, הוא לא יודע למה הקב"ה מגלגל את הדברים בצורה כזו, אבל חושב שאולי התפקיד שלו הוא להיות לבד ולכן קורא לבנו הבכור מנשה- כי א-לוקים השכיח ממנו את בית אביו, ולשני אפריים- כי הקב"ה רוצה שצאצאיו יפוצו במקומות אחרים וידליקו את האור בקרב הגויים.

 

התורה מספרת במספר פסוקים על הרעב הגדול שהיה בארץ כדי לחזק את העניין שהרעב היה בלתי נסבל עד כדי כך שיעקב שלח את בניו לשבור אוכל במצריים, האחים מגיעים ויוסף מאשים אותם בריגול, השאלה היא למה הוא האשים אותם? ולמה דווקא בריגול?

לפי מה שהסברנו הדבר ברור, יוסף מסתפק אם אחיו יהיו חלק מעם ישראל, שהרי הוא עדיין זוכר את המכירה, מצד שני הוא נזכר בחלומות שהם משתחוים לו וחושב שאולי יש להם תקנה בבקשת סליחה, ולכן מאשים אותם בריגול, המרגל מסמל תחפושת, הוא נראה אדם תמים שהוא חלק מהמדינה, אבל באמת הוא שייך למדינה אחרת, כך יעקב חשב עליהם שאינם חלק משושלת ישראל, ובאמת לאחר שהאחים הביעו חרטה על מכירתו הוא כבר לא קרא להם במונח של מרגלים, למרות שעדיין רצה שיביאו את בנימין כדי להוכיח זאת ואכמ"ל.

שבת שלום.

עבור לתוכן העמוד